אחרון אחרון חביב...

"מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להיסגר בתלמודו השטחי לבד, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה"-הרב קוק

דה-בונו פיתח את שיטת ששת הכובעים כאמצעי להרחבת החשיבה בנושא מסוים. כאשר חושבים על נושא מסוים, יש לחבוש ולהסיר לחילופין שישה כובעים מדומים. כל כובע מדמה סוג אחר של חשיבה. בבואי לכתוב את הרשומה האחרונה ולבצע חשיבה רפלקטיבית על ניהול הבלוג, מצאתי לנכון להשתמש בששת כובעי החשיבה של דה בונו כאמצעי להתבונן על התהליך באופן רחב ורב מימדי, כפי שהוא אכן היה.

הכובע הלבן של דה-בונו מייצג מידע: מה למדתי?

בתחילת הדרך הידע המחשבי שלי הסתכם בשימוש בדואר האלקטרוני וגלישה באינטרנט לצורך חיפוש מידע, בעיקר כשהכנתי עבודות אקדמיות ובמסגרת עבודתי כמורה. העולם המחשבי שנגלה לעיניי היה רחב, עשיר ומגוון ושימושי המחשב השונים היו מאירי עיניים ומפעימי לב – כמה מדהים, כמה קל???...

הכובע האדום של דה-בונו עוסק ברגשות, באינטואיציות- מה הרגשתי?

בתחילה הכל נראה ונשמע מאיים ובלתי אפשרי להשגה. התחושה הייתה מעורבת – מצד אחד זה מתסכל ומצד שני זה נראה מאתגר. את המתח הזה שבין קושי לאתגר הרגשתי לאורך סמסטר הראשון. בהמשך, עם ההצלחות ההרגשה הייתה של סיפוק והצלחה בצד העומס שהלך וגדל. לחלוטין זה לא היה לימודי נוחות, זה דרש מאמץ מתמשך ותובעני לאורך הדרך כולה. 

הכובע השחור מייצג את ההשתהות לצורך הערכה. הכובע השחור עוסק באמת ובמציאות: האם זה נכון? האם זה מתאים? האם זה יצליח?

במהלך הדרך, נקודות העצירה שלי היו מעטות. השוטף זורם, המשימות מחייבות, כתיבת רשומה שבועית ובצידה חשיבה מיידית לנושא לבלוג הבא. זה היה מצב רקורסיבי של לחשוב, לכתוב, לשלוח ושוב, חוזר חלילה.

הערכה המעצבת בעיצומו של התהליך היווה עבורי פיגום ליצירה בלתי פוסקת, להמשיך ולייצר רשומות שילכו וישתבחו עם הזמן ויותר מכך לעמידה בסטנדרטים שיצרתי לעצמי . לא פשוט אך ההרגשה של סיפוק החלה לחלחל . 

הכובע הצהוב מייצג את ההיבט החיובי שבדבר, היתרונות ונקודות החוזק.

בצד הקשיים וההתמודדות עם התובענות של הדרישות, אני מרגישה שרכשתי ידע רב ושכללתי את עצמי כלומדת באופן משמעותי. אני זקוקה לזמן ולמרחק כדי לדעת עד הסוף מה ואיך מרגיש לי. בהחלט למדתי על עצמי שלחץ לא הורג. בעזרת תכנון מקדים ניתן "לנצח" את הקשיים. 

כשחבשתי  את הכובע הירוק חיפשתי רעיונות חדשים, מה אפשר עוד לשפר?

החלק הקשה בכתיבת הבלוג השבועי היה לחשוב על רעיון / נושא, השאר היה יותר קולח. יחד עם זאת, כל נושא שכתבתי עליו, הרחבתי את הידע הקודם שלי באמצעות קריאת חומרים נוספים כדי לא לכתוב רק את מה שאני חושבת אלא לחדש גם לעצמי וגם לדעת לעומקו של הנושא הנדון. החיפוש אחר איור, סרטון,שיר מלווה הקשור לנושא היה מצריך מאמץ לא פשוט כשנוצר רף הכתיבה לא הרשיתי לעצמי לרדת ממנו. החיפוש אחר רעיונות חדשים היה תדיר ותובעני ואני מרגישה שלרוב הצלחתי בכך.

הכובע הכחול תפקידו  לארגן את החשיבה, מאין ולאן?

ברור לי מאין באתי ועם איזה ידע מחשבי הגעתי אך לאן אמשיך ואתפתח – על זה נאמר – השמים הם הגבול.

כתיבת הבלוג חייבה אותי להיות ממוקדת, מחדשת, יצירתית ומעניינת והמאמץ, בסופו של תהליך, היה משתלם – זה מלמד, זה מזכך תובנות, זה הפך אותי לאדם יותר חושב ומעמיק, ההופך בדברים שוב ושוב ומנסה להסתכל עליהם במבטים שונים, להיות ביקורתי ולייצר אמירות חינוכיות משלי הנשענות על מידע והתנסות אישית.

לסיכום, כששת הכובעים המגוונים בהתייחסותם והצבעוניים בצבעם, כך גם התנסותי בכתיבת הבלוג הייתה מורכבת, מגוונת וצבעונית מבחינת התכנים.

למדתי המון ונחשפתי לעולמות תוכן  מגוונים בשדה החינוכי, כתבתי על נושאים שונים ומגוונים מעולמי כמורה ובהחלט ירדתי לעומקם מתוך עניין  ואגב כך הבהרתי לעצמי טוב יותר מה אני חושבת עליהם. 

להיות מורה קשוב

קשוב לתמורות בסביבה, קשוב לתלמידיו, קשוב לשינויים מערכתיים ....

האינטרנט יצר הבדל כמותי ובעקבותיו גם הבדל איכותי, בינו לבין כל מוצר אחר בתולדות הכתב או הדפוס. ראשית, הוא נגיש להמונים שמעולם לא הטביעו חותם בזירה הציבורית. שנית, הוא מאפשר אנונימיות, לפחות לכאורה. שלישית, האינטרנט מתיר ומעודד תגובות בטן מידיות, מפיץ ומנציח אותן.

כניסתם המסיבית של המחשבים למערכת החינוך ( לא עוד מעבדת מחשבים אלא מחשב לכל לומד, מחשב לכל מורה) מחוללת שינוי בסדרי בראשית בחיי בית הספר בכלל ושל המורים בפרט. השיח שהשתלט על חדר המורים הוא איך להתמודד עם הדרישות ההולכות וגדלות ולצד זה  מתנהל שיח פדגוגי משמעותי על וסביב הדבר האמיתי – למצות את הפוטנציאל הטמון בכל לומד.

ד"ר עופר רימון במאמרו "התוכנית החדשה של משרד החינוך" ציין ש"שילוב נכון של טכנולוגיית המידע יכול לשפר את איכות ההוראה. הוא עשוי לשפר את מיומנויות המורים, להתאים את ההוראה לשונות התלמידים, לשדרג את התנהלות בית הספר, לייצר משובים בזמן אמת ולאפשר טיפול מונע בקשיים של תלמידים".

המציאות מראה, שלפחות בהתחלה, האמצעי הופך לעיקר והמורים עסוקים בלפענח את המטלה בצד העובדה  שמבכים על רוע הגזירה. מציאות זו מאפיינת בעיקר את דור ה"מהגרים הדיגיטליים" שלא ינקו את חלב אימם דרך ערוצי הטכנולוגיה המתקדמת וצריכים להדביק את הקצב, ללמוד ולהפנים כדי ללמד. אמנם, אי אפשר שבית הספר יהיה "שמורת טבע" המנותקת מהסובב אותה, בית הספר נקרא להתחבר לעולם המתקדם ולתמורותיו.

מהלך זה מתיישב עם הקריאה לבתי הספר להתחבר לעולמם של הילדים ולהפיל את החומות שבהן התבצרו בתי הספר שנים רבות.

 ד"ר עופר רימון מוסיף ומתאר במאמרו כי בישראל פותחו סביבות למידה מתוקשבות ועשירות הכוללות סימולציות, סביבות תרגול וחומרי העשרה שיש בהם כדי לשפר את איכות ההוראה ולהפוך אותה לעדכנית ומעניינת יותר עבור התלמידים. בפועל מורים מתבקשים להשתמש בסביבות אלה לצורכי הוראה ולמידה בכיתה, אך האם עושים זאת בתבונה?

המורים, מעצם היותם אנשי חינוך, רואים את הילד שלפניהם על כל המורכבות ורב המיימדיות שבו, ילד אינו רק תלמיד – הוא הרבה יותר מזה. למורים צריך להיות עניין בנפשו של הילד כי זו  הדרך אליו, הם צריכים להיות קשובים לו ,ולהפוך את הלמידה עבור ה"יליד הדיגיטלי" למשמעותית ומעניינת יותר.

כיום, עם החלתו של יעד 12 המדבר על חוק ההכלה של ילדים מעוררי קושי, המשימה צריכה להיות מוכללת ולקחת בחשבון את השונות האקדמית הקיימת בין הלומדים וכן את השונות במידת היכרותם ושליטתם ביישומי המחשב.

כמו כן,  השימוש המוגבר באמצעים דיגיטליים ייתן מענה הולם יותר לתלמידים מעוררי הקושי.

בעקבות השינויים הרבים המתרחשים סביבנו, כניסת רפורמות חדשות ויעדים חדשים שמציב משרד החינוך , המורה נדרש להיות "the perfect teacher" על כל המשתמע: קשוב ומתוקשב, מכיל תלמידים ומחולל שינוי , מטמיע חדשנות  ומתאימה ללקוחותיו- התלמידים, מעורר השראה... ועוד רבים הכישורים הנדרשים מעצם היותו מורה.

אין תחליף לעבודת המורה, מחויבותו והשקעתו, כבסיס להתפתחות ולצמיחה של התלמידים. אמירה זו מפריכה את החשש שהמהפכה הטכנולוגית והמחשבים "יתפסו" וימעיטו בערכו של תפקיד המורה במערך הלמידה. למורים ולהוראה נודעת חשיבות ומרכזיות בהתמודדות עם האתגרים חינוכיים והחברתיים שהעידן הפוסט-מודרני מזמן. למורה ולהוראה תרומה חיונית להשגת יעדים חינוכיים, לימודיים ולאומיים(בבחינת הכשרת דור העתיד). בד בבד עבודת המורה צריכה להתאים את עצמה ומטרותיה ,לבטא ולהשיג  את הציפיות "המוריות" והחברתיות העכשוויות . אמירה זו מבטאת גם את ההכרה בייחודיות המשאבים המוריים: מקצועיות,מחויבות והשקעה ואת הדעה שלמעשה לא ניתן להחליפם במשאבים אחרים.

מקורות:

מאמר של ד"ר עופר רימון המציג את הרציונל של תכנית התקשוב הישראלית .

למידה משמעותית

המפתח ללמידה משמעותית

אחד מהדברים המאפיינים את מערכת החינוך ובתי הספר הוא הנכונות לבחון את המעשה החינוכי . בתי הספר נדרשים לבצע תהליכי שיפור ולהתוות דרך ברורה ליישום עקרונות של הוראה משמעותית למינוף ולקידום פרדיגמות חדשניות כמהלך עתידני ושאפתני.

במסגרת יום היערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים, נחשפתי לסרטון של  הרצאתו של ד"ר יורם הרפז (2012) "חמש הנחות יסוד לחינוך במאה ה-21".  הדהדו בי שתי אמירות חזקות במהלך הצפייה:

האחת -  "הטכנולוגיה הדיגיטלית לעולם לא תעשה בשבילנו את העבודה החינוכית. היא יכולה לשרת פדגוגיה רעה קרי ישנה,  ופדגוגיה טובה, חדשה".

השנייה -  "החינוך תקוע במבוי סתום משום שרובנו חושבים פדגוגיה חדשה אך מתקשים לתרגם אותה לפרקטיקה".  

בהרצאתו הוא מתאר את הנחות יסוד של הפדגוגיה הישנה , את תמונות בסיסיות המשתקפות בפרקטיקה של המורים כגון : אין תנאים ללמידה בבית הספר משום שהיא מבוססת על הקשבה, ההתייחסות לידע כאל חפץ, התודעה כמיכל ותכלית הלמידה וההוראה היא "תלמיד שיודע" שיש לו יותר חפצים במיכל.

לצד זה הוא מתאר את הנחות היסוד של הפדגוגיה החדשה שבבסיסה עומד הרעיון שלמידה טובה ומשמעותית הינה מעורבות התלמיד בתהליך והבנה בתוצר. התלמיד לומד היטב כאשר הוא מעורב בתהליך הלמידה , רק אז התהליך יכול להניב הבנה. לטענתו כל מה שנעשה בבית הספר כיום נוגד את התנאים החיוניים ללמידה טובה.

העיקרון המנחה את הלמידה המשמעותית מתבסס על הקביעה שתהליכי למידה המערבים אלמנטים חווייתיים, רגשיים, אותנטיים ואקטואליים לעולמו הפנימי של התלמיד מגבירים את תוצרי הלמידה, ההנעה והסיפוק. בתהליכי למידה אלו העיבוד הקוגניטיבי נעשה בעקיפין. יתרון בולט אחר מתבסס, שלא בכדי, על הגברת תפוקת הזיכרון כאשר מערבים אלמנטים אלו בתהליכי הלמידה.

הרצאתו עוררה בי גלים כיוון שהוא תאר את הבעייתיות  של עידן הדיגיטציה- לא ניתן ליצור באמצעות הטכנולוגיה טלאים לדגם ההוראה הקיים במערכת החינוך. עידן הדיגיטציה מחייב תפיסת הוראה ולמידה שונה בתכלית השינוי מ-3 סיבות מרכזיות: 1. הידע רב 2. הידע מתחדש 3. הידע נגיש לכל

לפיכך, התלמיד נדרש להתייחס לידע באופן חיובי, יצירתי וביקורתי והלמידה הינה פעילות פרשנית של הידע.

נראה שיש פער בין הדרישות האקדמיות מהתלמידים בפרדיגמת ההוראה הישנה (ללמוד זה להקשיב, ללמד זה להגיד, ידע הוא חפץ, תכלית הלמידה היא לדעת) ובין סביבת ההתפתחות והגדילה של הילדים – סביבות ומרחבים מתוקשבים.

בעולם הטכנולוגי אדם שלא מעורב  וצועד עם הקדמה ימצא עצמו לא רק נעצר במקום , חמור מזה - נסוג לאחור. לכן, מוטלת עלינו , המורים, החובה להכשיר את ילדי ההווה לדרישות המחר באופן מערכתי, מושכל , נכון ומיטבי.

אסיים, ברוח דבריו של  הרב קוק - "בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור"  ורק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע...

ממליצה בחום לצפות בסרטון..

צפייה מהנה,

שרון

צעד נוסף לקראת השינוי המיוחל..

"מקלדות במקום מחברות, תוכנות מתקדמות במקום ספרי לימוד ומחשב במקום מורה בכיתה". אמירה זו פורסמה השבוע בעיתון ידיעות ע"י תמר טרבלסי- חדד . הכתבה עוסקת בשיעורים וירטואליים כפתרון יצירתי שהציע משרד החינוך להתגבר על המחסור במורים בפריפריה. התלמידים ילמדו בכיתות קטנות והלימודים יהוו חלק בלתי נפרד ממערכת השעות הרגילה. תתכן אף למידה שיתופית בין תלמידים מבתי ספר שונים, כשהמורה ישהה במרכז הארצי.

דליה שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך התייחסה ליתרונות השיעור הווירטואלי באומרה כי "הוא יאפשר קידום ערכים חשובים של צמצום פערים ומתן שוויון הזדמנויות, קידום הישגים ומצוינות והתאמת דרכי למידה לחדשנות טכנולוגית".

קרניאל (2002) מתייחס בהרחבה לנושא וטוען כי בהוראה מרחוק והוראה מתוקשבת נלקחים בחשבון אלמנטים אנושיים, חינוכיים וטכנולוגיים, יש חזרה מהוראה פרונטאלית לשיטת הלמידה הישנה של חניכה,  ההוראה היא לקבוצות גדולות בעוד שהחניכה היא אישית, ניתן לבצע חניכה על ידי יותר מחונך אחד - ואז יש ניצול מומחיות והמורה יכול לכוון עצמו לכל תלמיד ותלמיד במערכת.

לדעתי חשוב להדגיש ולחדד את העובדה כי שעור מקוון דינו כדין שעור רגיל. הוא אינו מורכב מחומרי הקריאה בלבד. הלומד צריך להבין את מכלול המרכיבים של תהליך הלמידה והמורה מצידו, צריך לבדוק את המטלות, לקבוע את איכות הביצוע, לספק משוב ולהגדיר מסלול המשך בהתאם לרמתו וצרכיו של הלומד.

זה מתקשר במישרין עם סוגיית  תפקיד המורה בלמידה מקוונת – מה מקומו ואילו כישורים נדרשים ממנו?

אנדרסון (2011) סבור כי תפקיד המורה בלמידה מרחוק הוא מדריך, מסייע, ושותף כאשר התוכן הוא משני לתהליך הלמידה: המקור לידע טמון בעיקר בהתנסויות. יתרה מכך, חינוך מרחוק קונסטרוקטיביסטי העביר את הלמידה מרחוק מהעברת ידע במדיה אל שימוש בלמידה מבוססת תקשורת סינכרונית וא-סינכרונית עשירה באינטראקציות.

אין ספק כי למידה מקוונת היא שינוי ממעלה ראשונה בתפיסת ההוראה ובתפקיד המורה. קרניאל  (2002) מוסיף וטוען כי חלק גדול משיטות ההוראה המקובלות אינן רלוונטיות ללימוד מרחוק, היות ואין קשר עין עם התלמיד, ואין אפשרות לקרוא שפת גוף.
המורה המתוקשב מעביר את תכני הלמידה (את הידע הנדרש), צריך לפתור בעיות טכניות בהן נתקלים הלומדים, צריך לזכות לשיתוף פעולה של תלמידיו, תוך תשומת לב לצרכיהם הלימודיים, החברתיים, ולקשייהם, ובנוסף מהווה מתווך בין התלמידים לבין עצמם.

לאור זאת, תפקידו המסורתי של המורה כמקור הידע הבלעדי נעלם ובמקום זאת הוא הופך להיות מנחה ויועץ, המסייע, מוביל ומדריך בתהליך החקירה והבניית הידע. המורה הווירטואלי ניצב בפני אתגרים פדגוגיים ואישיים חדשים, אתגרים שמאפשרים לו לפרוץ לעולמות חדשים. המורה הוא הגורם המשלב את הסביבה המתוקשבת בהוראה ,ולכן המורה צריך לשאוף להכשיר את תלמידיו להיות לומדים עצמאים, חושבים ובעלי מכוונות עצמית ללמידה. לומדים היודעים לעשות שימוש נכון במידע ולהפכו לידע .

האתגר גדול ומחייב ולא פחות מעורר חששות והסתייגויות אך ברור הוא שהשינוי מחויב המציאות ומורים ימוקמו בו על הרצף של מתחיל עד מיומן.

מקורות מידע:

1. קישור לכתבה
2.  אנדרסון, ט'(2011) "שלושה דורות של פדגוגיה" 
3.  קרניאלמ' (2002) העברת קורס- שיעור וירטואלי
4. קרניאל מ' (2002)  דמות המורה הוירטואלי

“לא מתוך אונס ילמד הנער, אלא מתוך משחק" (אפלטון)

במהלך שנות עבודתי נדרשתי לתת את הדעת לחיפוש אחר דרכים מגוונות שיניעו את הילדים ללמידה ולהתקדמות ובתוך כך לתת מענים להטרוגניות בכיתה, לאפשר למידה חווייתית וליצור מוטיבציה אצל הלומדים, לעורר בהם סקרנות ופתיחות.זאת מתוך אמונה שעקרונות אלו יובילו את הילדים לרכישת מיומנויות חברתיות ולימודיות ולהישגים טובים יותר. אחת האופציות שאימצתי הייתה שילוב המשחק בהוראה , באמצעותו הילדים חווים את הלמידה ממקום מוכר ומשמעותי יותר עבורם, המהווה חלק משמעותי בחייהם- המשחק.
בהקשר זה ,נחשפתי לאחרונה למושג חדש המתחבר במישרין לנושא המשחק בהוראה- "התמשחקות" (Gamification) . הרעיון שעומד מאחוריו הוא "ללמוד תוך כדי משחק ולא לשחק תוך כדי לימוד" כלומר, לספק לתלמיד את חווית המשחק ובתוכה לשלב את הלימוד ולא להיפך. ( מלכה, א' 2012 ).



ההתמשחקות הוא תחום שבו משלבים אלמנטים שונים של משחק ביישומים מתוך העולם האמיתי (אלמנטים כגון: ניקוד, מעבר שלבים, בונוסים וכו( והתלמידים צוברים נקודות (ציון) כמו במשחק. התלמידים יודעים שההתייחסות ניתנת לכל צעד בהתנהלותם בכיתה, החל מביצוע המטלות ועד לאופן התייחסותם ללמידה.
דודי פלס, מפתח משחקים ומרצה בתוכניות ללימוד פיתוח משחקים, מוסיף ואומר כי "הרעיון של 'התמשחקות', הוא לקחת מכניקות שמשתמשים בהן במשחקי מחשב, כמו גם במשחקים אחרים, ולשלב אותן בתחומים שמעולם לא נחשבו כיפיים" .
וכעת מ"הלכה למעשה"... הרעיון של ההתמשחקות ותרומתו ללמידה ברור והשאלות הרלוונטית העולות לאחר החשיפה לרעיון הן בעיקרן - כיצד אוכל ליישם דגם הוראה מאתגר שכזה בכיתה שלי? האם הסביבה מאפשרת? ומה לגבי אוכלוסיית היעד- האם דגם זה רלוונטי לכל שכבת גיל? מהם הקשיים הצפויים? וכדומה.
אודי מלכה במאמרו "ההתמשחקות בכיתה" מתייחס ל"סיכון" שברעיון באומרו ש" עבור תלמידים צעירים ותחרותיים יישום התמשחקות עלול לגרום לכך שמעטפת המשחק תהווה עבורם את העיקר במקום הלמידה עצמה. היישום עבור תלמידים צעירים דורש תכנון ומעקב צמוד יותר."
כל יישום חדש בכיתה מלווה בחששות ובלבטים ובעיקר וויתור על איזור הנוחות והשליטה וזאת בצד האתגר להתמודדות עם משהו חדש. חשיבות העקביות וההתמדה בכל תהליך העבודה עם הילדים הוא קריטי משמעותי והמורה צריך לקחת זאת כדרך פעולה ביישום כל תוכנית או דגם הוראה חדש.
ברפורמות האחרונות עולה חשיבות שינויי פרדיגמת ההוראה - מפדגוגיה מסורתית לפדגוגיה חדשנית. נראה כי הילדים "שבעים" משיטות הוראה מסורתיות ו"צמאים" לשינוי . פרדיגמת ההוראה החדשניות מאתגרת ועקרון ההתמשחקות עשוי להוות פלטפורמה נוספת וחדשה לשינוי ולצמצם את מרחק הזרות בין עולם ביה"ס ועולם הלומדים. הילדים שמרבים לשחק בעולם שמחוץ לביה"ס ,יחשפו ללמידה מסוג אחר, למידה שתהיה עבורם שונה, ידידותית ומאתגרת .






מקורות מידע:

1. התמשחקות (Gamification) בהוראה- פורטל מס"ע

2. Gamification: המשחקים נכנסים לכם לחיים מתוך "הארץ"

3. מלכה, א' 2012 התמשחקות בכיתה

"משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו..."

"השחף המגביה עוף, הוא זה המרחיק ראות"

שינויים רבים מתרחשים המאה ה- 21 ומשפיעים באופן כזה או אחר על החיים בחברה. גם אני כחלק ממנה וכחלק ממערכת שנמצאת בתהליך השינוי, נדרשת לשינוי תפיסה פדגוגית ולהבנת  המשמעות שגם לי יש חלק לא מבוטל בסיוע למערכת להשגת מטרותיה.

כאדם הבוחן את צעדיו באופן מתמיד, מציב מטרות ויעדים ושאף להשגתן, ראיתי לאן הרוח נושבת ולאן פני מערכת החינוך צועדת. בהתאם לכך נרשמתי לימודי תואר שני ובחרתי במגמת תקשוב ולמידה בחינוך . במהלך לימודיי ( צעד קטן לפני סיום הסימסטר השני) נחשפתי לרעיון שעומד מאחורי המהפכה התיקשובית , ההכרח והנחיצות למהפיכה מסוג זה.

כעת אני חלק ממנה!

האם קיים פער בין המתבקש נוכח המציאות המשתנה לבין היקף הידע התקשובי שלי? בהחלט כן.

שינוי התפיסה לא היה פשוט עבורי, אך אל לי להתמהמה, קדימה לשנס מותניים כי..... " משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו".

במהלך לימודיי נחשפתי לכלים( וזו רק תחילת הדרך), יישומים באמצעותם אוכל לשדרג את עבודתי ולהפוך את ההוראה איכותית יותר ותואמת מציאות. הוראה שתפתח בפני תלמידיי "חלון הזדמנויות" ללמידה משמעותית ולפיתוח מיומנויות וכישורים מסדר חשיבה גבוה. כדי לאפשר זאת מגיע הרגע האמיתי - ההתנסות בכלים וביישומים החדשים: כתיבת בלוג, , פיתוח יחידת לימוד בgoogle sites  ,  בניית טפסים, שאלונים ומצגות בgoogle docs , flipsnak , photo snak, ועוד שימושים מאתגרים רבים...הקושי היה גדול, החשש מפני השינוי החל להראות את אותותיו. לאחר הקפאון מגיע רגע ההתעשתות. כיום אני מוצאת את עצמי מבלה שעות רבות ולא מבוטלות מול המחשב בניסיון להבין את הכלים והיישומים למיניהם  ואת העקרונות הפדגוגיים ביישומם בכיתה.

התחלתי את לימודיי עם שליטה בסיסית במיומנויות המחשב והאינטרנט וכעת בהפתעה גדולה  אני מורידה תוכנות למחשב, עובדת בעזרתן, בונה אתר ב google sites , יוצרת מפות מושגיות התוכנות שונות, יוצרת סרטונים קצרים והחשוב מכל מדברת באותה שפה כמו הילידים הדיגיטליים.

התחושה עילאית, המחסום שהיה נעלם , הצפייה ללמוד כלים חדשים מרתקת, חווית ההצלחה מעוררת אצלי הנעה ללמידה והשמיים הם הגבול...

ולסיום ,באווירה אופטימית זו , מצרפת לכם את השיר "משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו" של דני רובס.

from hard to hard -מהרד קופי להרד דיסק

בעקבות המהלך של הטמעת  תוכנית התקשוב הלאומית החל רעש בבתי הספר הנדרשים להתקדמות טכנולוגית דיגיטלית. המעבר לא פשוט, השינוי הטכנולוגי מהיר מאוד ונדרשת היערכות גדולה בבתי הספר לקראת שינוי התפיסה הפדגוגית לקראת פדגוגיה חדשנית ומתוקשבת.

כחלק מהתהליך  , המורים נדרשו לעבור הכשרה (שאלת איכות ההכשרה תלוייה ועומדת ומחייבת התייחסות נפרדת ), לבנות שיעורים מתוקשבים ( בפועל-הכנסת כלים מתוקשבים וישומים למיניהם לשיעורים קיימים), מילויי טפסים רבים  (מחשוב טפסים קיימים ונוספים) ושימוש בטכנולוגיה לניהול הכיתה: בדיקת נוכחות, שיעורי בית, הבאת ציוד, מערכות למידה , מועדי מבחנים, אירועי משמעת וכ'.
האם ניתן לקרוא לפעולות אלו מהפכה?
האם הפדגוגיה נשארת המטרה והציר המרכזי בביה"ס והופכת לחדשנית באמצעות הכלים המתוקשבים או שמא היא מפנה את מקומה לקדמה הטכנולוגית?
לפי דעתי, מהפכת התקשוב מתיימרת לחולל שינוי בשני ערוצים – בערוץ המנהלי-ארגוני ואין ספק שניתן לראות את מילוי הטפסים באופן  דיגיטלי כיתרון  . זה מייעל את הנושא הדיווחי - הפקת הדוחות האישיים והכיתתיים באמצעות לחיצה על מקש אחד ובנוסף  זה מקדם חשיבה ירוקה של שמירה על  איכות הסביבה. אך לא די בכך. אנשי שם רבים טוענים כי אם התוכנית הלאומית של תקשוב לקראת המאה 21 לא תשקיע בשינוי מהותי של ההוראה והלמידה , נקבל טכנולוגיה ולא פדגוגיה. לכן יש לחתור למציאות בה התקשוב משולב בפדגוגיה ולתת לה מקום נרחב יותר בתהליך הטמעת השינוי.בתוך עמי אני יושבת ואני מכירה צוותי הוראה ששוטטו באתרי אינטרנט וחפשו מה יש בהם  ואיך זה יכול להתאים להם בהוראה בכיתה  תחת חשיבה של הגדרת מטרות -  מה רוצים ללמד –ולאחר מכן לחפש דרכים לשילוב הכלים הדיגיטלים הקיימים. כלומר נוצרה מציאות מעוותת של האמצעים שמגדירים את המטרות ולא להיפך.