"מי
שיש לו נשמה של יוצר מוכרח
להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להיסגר בתלמודו השטחי לבד, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה ואי אפשר
לעצור אותה ממהלכה"-הרב קוק
דה-בונו
פיתח את שיטת ששת הכובעים כאמצעי להרחבת החשיבה בנושא מסוים. כאשר חושבים על נושא
מסוים, יש לחבוש ולהסיר לחילופין שישה כובעים מדומים. כל כובע מדמה סוג אחר של
חשיבה. בבואי לכתוב את הרשומה האחרונה ולבצע חשיבה
רפלקטיבית על ניהול הבלוג, מצאתי לנכון להשתמש בששת כובעי החשיבה של דה בונו
כאמצעי להתבונן על התהליך באופן רחב ורב מימדי, כפי שהוא אכן היה.
הכובע
הלבן של דה-בונו מייצג מידע:
מה למדתי?
בתחילת הדרך הידע
המחשבי שלי הסתכם בשימוש בדואר האלקטרוני וגלישה באינטרנט לצורך חיפוש מידע, בעיקר
כשהכנתי עבודות אקדמיות ובמסגרת עבודתי כמורה. העולם המחשבי שנגלה לעיניי היה רחב,
עשיר ומגוון ושימושי המחשב השונים היו מאירי עיניים ומפעימי לב – כמה מדהים, כמה
קל???...
הכובע
האדום של דה-בונו עוסק ברגשות, באינטואיציות- מה הרגשתי?
בתחילה
הכל נראה ונשמע מאיים ובלתי אפשרי להשגה. התחושה הייתה מעורבת – מצד אחד זה מתסכל
ומצד שני זה נראה מאתגר. את המתח הזה שבין קושי לאתגר הרגשתי לאורך סמסטר הראשון.
בהמשך, עם ההצלחות ההרגשה הייתה של סיפוק והצלחה בצד העומס שהלך וגדל. לחלוטין זה
לא היה לימודי נוחות, זה דרש מאמץ מתמשך ותובעני לאורך הדרך כולה.
הכובע
השחור מייצג את ההשתהות לצורך הערכה. הכובע השחור עוסק באמת ובמציאות: האם זה נכון? האם זה מתאים? האם
זה יצליח?
במהלך הדרך, נקודות
העצירה שלי היו מעטות. השוטף זורם, המשימות מחייבות, כתיבת רשומה שבועית ובצידה חשיבה
מיידית לנושא לבלוג הבא. זה היה מצב רקורסיבי של לחשוב, לכתוב, לשלוח ושוב, חוזר
חלילה.
הערכה המעצבת בעיצומו
של התהליך היווה עבורי פיגום ליצירה בלתי פוסקת, להמשיך ולייצר רשומות שילכו
וישתבחו עם הזמן ויותר מכך לעמידה בסטנדרטים שיצרתי לעצמי . לא פשוט אך ההרגשה של
סיפוק החלה לחלחל .
הכובע
הצהוב מייצג את ההיבט החיובי שבדבר,
היתרונות ונקודות החוזק.
בצד הקשיים
וההתמודדות עם התובענות של הדרישות, אני מרגישה שרכשתי ידע רב ושכללתי את עצמי
כלומדת באופן משמעותי. אני זקוקה לזמן ולמרחק כדי לדעת עד הסוף מה ואיך מרגיש לי.
בהחלט למדתי על עצמי שלחץ לא הורג. בעזרת תכנון מקדים ניתן "לנצח" את
הקשיים.
כשחבשתי
את הכובע הירוק חיפשתי רעיונות חדשים, מה
אפשר עוד לשפר?
החלק הקשה בכתיבת
הבלוג השבועי היה לחשוב על רעיון / נושא, השאר היה יותר קולח. יחד עם זאת, כל נושא
שכתבתי עליו, הרחבתי את הידע הקודם שלי באמצעות קריאת חומרים נוספים כדי לא לכתוב
רק את מה שאני חושבת אלא לחדש גם לעצמי וגם לדעת לעומקו של הנושא הנדון. החיפוש אחר איור, סרטון,שיר מלווה הקשור
לנושא היה מצריך מאמץ לא פשוט כשנוצר רף הכתיבה לא הרשיתי לעצמי לרדת ממנו. החיפוש
אחר רעיונות חדשים היה תדיר ותובעני ואני מרגישה שלרוב הצלחתי בכך.
הכובע
הכחול תפקידו לארגן את החשיבה, מאין ולאן?
ברור
לי מאין באתי ועם איזה ידע מחשבי הגעתי אך לאן אמשיך ואתפתח – על זה נאמר – השמים
הם הגבול.
כתיבת
הבלוג חייבה אותי להיות ממוקדת, מחדשת, יצירתית ומעניינת והמאמץ, בסופו של תהליך,
היה משתלם – זה מלמד, זה מזכך תובנות, זה הפך אותי לאדם יותר חושב ומעמיק, ההופך
בדברים שוב ושוב ומנסה להסתכל עליהם במבטים שונים, להיות ביקורתי ולייצר אמירות
חינוכיות משלי הנשענות על מידע והתנסות אישית.
לסיכום,
כששת הכובעים המגוונים בהתייחסותם והצבעוניים בצבעם, כך גם התנסותי בכתיבת הבלוג
הייתה מורכבת, מגוונת וצבעונית מבחינת התכנים.
למדתי
המון ונחשפתי לעולמות תוכן מגוונים בשדה
החינוכי, כתבתי על נושאים שונים ומגוונים מעולמי כמורה ובהחלט ירדתי לעומקם מתוך
עניין ואגב כך הבהרתי לעצמי טוב יותר מה
אני חושבת עליהם.
