שימוש במחשב כטכנולוגיה מסייעת

"לרב האנשים הטכנולוגיה מקלה על העשייה,

 לאנשים עם מוגבלות, הטכנולוגיה גורמת לעשייה להפוך לאפשרית"

(Bryant R. Bryant & Penny Crews Seay)

ברשומה הקודמת התייחסתי לממצאים החריגים שהופיעו לאחרונה בנוגע להפניית יתר של תלמידים המוגדרים נורמטיביים אך סובלים מקשיי למידה למסגרות החינוך המיוחד. במסגרת המענה לממצאים אלו הגדיר משרד החינוך את יעד ההכלה הטוען לשילוב הלומדים וקידומם בחינוך הרגיל תוך הרחבת יכולת הכלתם ומתן מענים מגוונים. בהתייחס ליעד זה ולפעולות שננקטו ליישומו ברצוני למקד את הרשומה הנוכחית לשימוש במחשב כטכנולוגיה מסייעת וכחלק מהאפשרויות למיצוי הפוטנציאל הטמון בכל לומד באשר הוא ובהתייחס לקשייו.

לטכנולוגיית סיוע/ מסייעת מקום משמעותי בהעצמת יכולותיהם ומיומנויותיהם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. הם מאפשרים לא רק לעקוף את הקושי הנובע מהלקות, אלא גם להתקדם תוך כדי שימוש ביכולות החזקות הקיימות אצלו. (Hetzroni, 2004).

טכנולוגיה מסייעת מאפשרת: תמיכה בתהליך רכישת האוריינות ובמימוש הפוטנציאל של בני האוכלוסיות המיוחדות, פיצוי ותחליף ליכולות החסרות וסיוע בתהליך למידה לילדים בעלי לקויות למידה ולקויות קוגניטיביות ולילדים שיש להם לקויות קשות ומורכבות. בעבור ילדים אלו, עשויה הטכנולוגיה הסיועית להיות הגשר היחיד לאוריינות ולאפשר להם לתקשר באמצעותה עם המשפחה ועם העולם הסובב אותם.

ידוע הוא שרוב ילדי ההווה גדלים על ברכי המחשב והטכנולוגיה כך שהם מהווים חלק בלתי נפרד מנוף חייהם ושליטתם בו טובה גם אם בשלב הראשון מדובר במשחקים או בשימוש פונקציונאלי מסוים שכן הוא מאפשר מעורבות פעילה של התלמיד/ה, הוא איננו שיפוטי ומספק משוב מיידי. מעבר לכך, הוא מסייע לתלמידים להתגבר על קשיים ספציפיים בקריאה, כתיבה, כישורי למידה ו/או מיומנויות חברתיות.

במסגרת עבודתי עם תלמידים בעלי צרכים המיוחדים המשולבים בכיתה הרגילה, נתקלתי לא פעם בילדים שאינם חווים הצלחות והדבר מתבטא בתסכולים רבים, חרדות וחוסר רצון והנעה ללמידה. עוד בטרם נכנס המחשב ככלי להוראה ולמידה  והשינוי הטכנולוגי היה בחיתוליו,  מצאתי לנכון להשתמש בכל האמצעים הזמינים כדי לאפשר להם למצות את מלא יכולותיהם ,כגון שימוש רב באמצעים חזותיים, סמלים ותבניות ברורות וממוקדות, משחקים דידקטיים משולבים בלמידה וכו'.

כיום, עם האמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשותי,  והידע שרכשתי בתחום התמחותי בתקשוב ( והיד עוד נטויה...) אוכל להשתמש במחשב כטכנולוגיה מסייעת באמצעות תרגול , אימון ולימוד תחומי תוכן בכל שלבי הלמידה: כתיבה באמצעות המקלדת מסייעת לתלמידים עם כתב יד בלתי קריא, בדיקת איות למניעת שגיאות כתיב ( רלוונטי לכלל התלמידים)  שימוש בתוכנות הקראה לחיזוק וביסוס הקריאה , שימוש בתוכנות לארגון גרפי ומיפוי טקסטים וכו'

משוכנעת אני בתרומת המחשב כמאפשר ומגביר את היכולת להנגיש את החומר הנלמד בדרכים שונות , וכן כמסייע לכל מורה ליצור הזדמנויות מגוונות לתלמיד לחוות הצלחות, למצות את יכולותיו ולמנוע את המעבר למסגרות החינוך המיוחד.

ברור הוא שזה לא ימנע את יציאתם המוחלטת של תלמידים למסגרות המיוחדות אך בהחלט יאפשר הוצאה של ילדים מאוד ספציפיים לאחר מיצוי כל שלבי ההכלה (בתי ספר ידרשו להוכיח ולהציג עדויות במשך שלוש שנים, טרם הוצאת התלמיד מהמסגרת).

אני מקווה שהטכנולוגיה המסייעת תתרום תרומה כפולה – האחת למורים – להרחיב את רפרטואר הדרכים והאמצעים העומדים לרשותם כדי להגיע לכל תלמיד, והשנייה לתלמידים – למצוא את מקומם ואת הדרך הנכונה להם למצות את יכולותיהם וכך תוכל מערכת החינוך לחרוט על דגלה שהיא מערכת מקדמת ולא מערכת ממיינת.

מקורות מידע:

1.  קוצר, א' 2010, טכנולוגיה וליקויי למידה – להפיק את המרב משני העולמות

2. חצרוני, א' (2004). אוריינות וטכנולוגיה סיועיתלילדים בעלי צרכים מיוחדים.

3. שרייבר, ב' (2001) .טכנולוגיה מסייעת לתלמידים עם לקויות למידה.

"יכולת ללא הזדמנות אינה שווה דבר"

לפני כחודש התפרסמה במעריב כתבה בעניין הפניית יתר של תלמידים לחינוך המיוחד. בכתבה נטען כי בשנתיים האחרונות חל גידול של 43% במספר המופנים לחינוך המיוחד.  תלמידים המוגדרים נורמטיביים אך סובלים מקשיי למידה, עוזבים את בתי הספר בחינוך הרגיל ומצטרפים למוסדות החינוך המיוחד, זאת לעומת ירידה בשילוב התלמידים בחינוך הרגיל. בבדיקה שערך משרד החינוך נמצא כי הסיבה המרכזית לעלייה יוצאת הדופן היא תסכול וחוסר התמודדות של התלמידים בעלי לקויות הלמידה במערכת החינוך הרגילה.

ברצוני להתייחס לתופעה מטרידה זו.

אתחיל את הדיון בסוגיה מהמודעות ההולכת וגוברת לנושא. אנשים פחות חוששים לערוך אבחון ולאתר האם ישנה בעיה. פעם, היה חשש והימנעות אפילו משלב ראשוני זה. זוהי בהחלט מגמה מבורכת, זהו צעד ראשון ומשמעותי בדרך לטיפול.  אך פה גם טמונה הבעיה: מנגנון האבחון קיים, נגיש ובר השגה, אולם לאחר שנמצא קושי כלשהו ,בעיית קשב או בעיית למידה,  המענה שנותנת מערכת החינוך הציבורית מוגבל ביותר. כדי לקבל 3 שעות שבועיות של הוראה מתקנת יש צורך לעבור ועדת שילוב ולקבל את אישור הועדה כי השעות הללו הן שעות של החינוך המיוחד. במקרים מיוחדים ניתן לקבל תרפיה באומנות בהיקף של שעה שבועית אחת ( גם כאן אפקטיביות הטיפול מוטלת בספק ).

מסגרת הלמידה בשילוב היא קבוצה של 5 תלמידים  מאותה שכבת גיל (וזאת בשל היקף התלמידים הזקוקים לשעות שילוב) ,לעיתים לצרכים לימודיים שונים וזה מחייב את המורה לניהול זמן הלמידה באופן אפקטיבי כך שתגיע לכל לומד ותקדם אותו. כמו כן לעיתים שעות השילוב מותאמות לשעות העבודה של המורה ולא לתלמידים.

חוק השילוב הוא צודק, חשוב ונכון אך בתנאים הקיימים, יישומו לוקה בחסר וכך קורה שהמערכת לא מצליחה לתת מענה הולם וילדים עם יכולת מופנים למסגרות אחרות.

"יכולת ללא הזדמנות אינה שווה דבר".אמר נפוליאון.

הכיצד ניצור את ההזדמנות?

האם ניתן לומר בבטחה שמוצו כל האפשרויות הקיימות במסגרת החינוכית למניעת מעבר התלמיד למסגרת החינוך המיוחד ?

בעקבות הממצאים החריגים הגדיר משרד החינוך יעד מועדף- יעד ההכלה: 

"שילוב הלומדים וקידומם בחינוך הרגיל תוך הרחבת יכולת הכלתם ומתן מענים מגוונים". אציין בקצרה את מטרות היעד שתועדו במסמך שהפיץ משרד החינוך להיערכות לקראת שנה"ל תשע"ג:

1.    חיזוק, הרחבה והעמקה של פעולות השילוב וההכלה כך שהלומדים יוכלו להמשיך ללמוד ולהתקדם במסגרות החינוך הרגילות.

2.    מתן מענה מגוון לשילוב הלומדים בחינוך הרגיל באופן שימנע את הפנייתם לחינוך המיוחד טרם מוצו כל האפשרויות לקידומם בחינוך הרגיל.

3.    הפעלת מסגרות חינוך מיוחד לילדים הנזקקים לכך רק לאחר שנבדק כי המענים המקצועיים שניתנו בחינוך הרגיל מחייבים למידה במסגרת מיוחדת.

דרכי הפעולה המוצגים במסמך לשם השגת היעד:

1.      מתן מענים משמעותיים בחינוך הרגיל כך שפחות ילדים יזדקקו להפנייתם ללמידה במסגרות החינוך המיוחד.

2.      הפעלת תכנית מוסדית רב מערכתית המכוונת לשילוב הלומדים במערכת החינוך הרגילה תוך הרחבת ההכלה והקידום של הלומדים המתקשים ובעלי לקויות )לקויות למידה וקשיי התנהגות(.

3.      הכשרת מפקחים, מנהלים, סגני מנהלים, יועצים ומורים המלמדים במסגרות שונות בנושא השילוב והרחבת יכולת ההכלה שלהם שתאפשר קידום של תלמידים מתקשים בחינוך הרגיל.

הקשיים הניצבים עם החלתו של יעד ההכלה רבים אך הם מהווים אתגר למערכת החינוך כולה ולמורים בפרט. ישנו צורך להכשיר את הלבבות ולצייד מורים בהבנה ובכלים איך להכילם הכלה למעשה. המערכת ברמת המטה מגייסת מורי מורים ומדריכים שילוו צוותי חדרי מורים בדרך ליישום היעד. לדעתי, זוהי משימה לאומית ממעלה ראשונה וחוסנה של המערכת צריך להבחן על סמך הישגיה ועל סמך פרמטר נוסף שהוא מניעת נשירה וזליגה של ילדים למסגרות מחוץ לחינוך הרגיל.

מקורות עזר:

מארז תכנון, ניהול והיערכות לשנה"ל תשע"ג-  המנהל הפדגוגי משרד החינוך