למידה משמעותית

המפתח ללמידה משמעותית

אחד מהדברים המאפיינים את מערכת החינוך ובתי הספר הוא הנכונות לבחון את המעשה החינוכי . בתי הספר נדרשים לבצע תהליכי שיפור ולהתוות דרך ברורה ליישום עקרונות של הוראה משמעותית למינוף ולקידום פרדיגמות חדשניות כמהלך עתידני ושאפתני.

במסגרת יום היערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים, נחשפתי לסרטון של  הרצאתו של ד"ר יורם הרפז (2012) "חמש הנחות יסוד לחינוך במאה ה-21".  הדהדו בי שתי אמירות חזקות במהלך הצפייה:

האחת -  "הטכנולוגיה הדיגיטלית לעולם לא תעשה בשבילנו את העבודה החינוכית. היא יכולה לשרת פדגוגיה רעה קרי ישנה,  ופדגוגיה טובה, חדשה".

השנייה -  "החינוך תקוע במבוי סתום משום שרובנו חושבים פדגוגיה חדשה אך מתקשים לתרגם אותה לפרקטיקה".  

בהרצאתו הוא מתאר את הנחות יסוד של הפדגוגיה הישנה , את תמונות בסיסיות המשתקפות בפרקטיקה של המורים כגון : אין תנאים ללמידה בבית הספר משום שהיא מבוססת על הקשבה, ההתייחסות לידע כאל חפץ, התודעה כמיכל ותכלית הלמידה וההוראה היא "תלמיד שיודע" שיש לו יותר חפצים במיכל.

לצד זה הוא מתאר את הנחות היסוד של הפדגוגיה החדשה שבבסיסה עומד הרעיון שלמידה טובה ומשמעותית הינה מעורבות התלמיד בתהליך והבנה בתוצר. התלמיד לומד היטב כאשר הוא מעורב בתהליך הלמידה , רק אז התהליך יכול להניב הבנה. לטענתו כל מה שנעשה בבית הספר כיום נוגד את התנאים החיוניים ללמידה טובה.

העיקרון המנחה את הלמידה המשמעותית מתבסס על הקביעה שתהליכי למידה המערבים אלמנטים חווייתיים, רגשיים, אותנטיים ואקטואליים לעולמו הפנימי של התלמיד מגבירים את תוצרי הלמידה, ההנעה והסיפוק. בתהליכי למידה אלו העיבוד הקוגניטיבי נעשה בעקיפין. יתרון בולט אחר מתבסס, שלא בכדי, על הגברת תפוקת הזיכרון כאשר מערבים אלמנטים אלו בתהליכי הלמידה.

הרצאתו עוררה בי גלים כיוון שהוא תאר את הבעייתיות  של עידן הדיגיטציה- לא ניתן ליצור באמצעות הטכנולוגיה טלאים לדגם ההוראה הקיים במערכת החינוך. עידן הדיגיטציה מחייב תפיסת הוראה ולמידה שונה בתכלית השינוי מ-3 סיבות מרכזיות: 1. הידע רב 2. הידע מתחדש 3. הידע נגיש לכל

לפיכך, התלמיד נדרש להתייחס לידע באופן חיובי, יצירתי וביקורתי והלמידה הינה פעילות פרשנית של הידע.

נראה שיש פער בין הדרישות האקדמיות מהתלמידים בפרדיגמת ההוראה הישנה (ללמוד זה להקשיב, ללמד זה להגיד, ידע הוא חפץ, תכלית הלמידה היא לדעת) ובין סביבת ההתפתחות והגדילה של הילדים – סביבות ומרחבים מתוקשבים.

בעולם הטכנולוגי אדם שלא מעורב  וצועד עם הקדמה ימצא עצמו לא רק נעצר במקום , חמור מזה - נסוג לאחור. לכן, מוטלת עלינו , המורים, החובה להכשיר את ילדי ההווה לדרישות המחר באופן מערכתי, מושכל , נכון ומיטבי.

אסיים, ברוח דבריו של  הרב קוק - "בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור"  ורק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע...

ממליצה בחום לצפות בסרטון..

צפייה מהנה,

שרון

“לא מתוך אונס ילמד הנער, אלא מתוך משחק" (אפלטון)

במהלך שנות עבודתי נדרשתי לתת את הדעת לחיפוש אחר דרכים מגוונות שיניעו את הילדים ללמידה ולהתקדמות ובתוך כך לתת מענים להטרוגניות בכיתה, לאפשר למידה חווייתית וליצור מוטיבציה אצל הלומדים, לעורר בהם סקרנות ופתיחות.זאת מתוך אמונה שעקרונות אלו יובילו את הילדים לרכישת מיומנויות חברתיות ולימודיות ולהישגים טובים יותר. אחת האופציות שאימצתי הייתה שילוב המשחק בהוראה , באמצעותו הילדים חווים את הלמידה ממקום מוכר ומשמעותי יותר עבורם, המהווה חלק משמעותי בחייהם- המשחק.
בהקשר זה ,נחשפתי לאחרונה למושג חדש המתחבר במישרין לנושא המשחק בהוראה- "התמשחקות" (Gamification) . הרעיון שעומד מאחוריו הוא "ללמוד תוך כדי משחק ולא לשחק תוך כדי לימוד" כלומר, לספק לתלמיד את חווית המשחק ובתוכה לשלב את הלימוד ולא להיפך. ( מלכה, א' 2012 ).



ההתמשחקות הוא תחום שבו משלבים אלמנטים שונים של משחק ביישומים מתוך העולם האמיתי (אלמנטים כגון: ניקוד, מעבר שלבים, בונוסים וכו( והתלמידים צוברים נקודות (ציון) כמו במשחק. התלמידים יודעים שההתייחסות ניתנת לכל צעד בהתנהלותם בכיתה, החל מביצוע המטלות ועד לאופן התייחסותם ללמידה.
דודי פלס, מפתח משחקים ומרצה בתוכניות ללימוד פיתוח משחקים, מוסיף ואומר כי "הרעיון של 'התמשחקות', הוא לקחת מכניקות שמשתמשים בהן במשחקי מחשב, כמו גם במשחקים אחרים, ולשלב אותן בתחומים שמעולם לא נחשבו כיפיים" .
וכעת מ"הלכה למעשה"... הרעיון של ההתמשחקות ותרומתו ללמידה ברור והשאלות הרלוונטית העולות לאחר החשיפה לרעיון הן בעיקרן - כיצד אוכל ליישם דגם הוראה מאתגר שכזה בכיתה שלי? האם הסביבה מאפשרת? ומה לגבי אוכלוסיית היעד- האם דגם זה רלוונטי לכל שכבת גיל? מהם הקשיים הצפויים? וכדומה.
אודי מלכה במאמרו "ההתמשחקות בכיתה" מתייחס ל"סיכון" שברעיון באומרו ש" עבור תלמידים צעירים ותחרותיים יישום התמשחקות עלול לגרום לכך שמעטפת המשחק תהווה עבורם את העיקר במקום הלמידה עצמה. היישום עבור תלמידים צעירים דורש תכנון ומעקב צמוד יותר."
כל יישום חדש בכיתה מלווה בחששות ובלבטים ובעיקר וויתור על איזור הנוחות והשליטה וזאת בצד האתגר להתמודדות עם משהו חדש. חשיבות העקביות וההתמדה בכל תהליך העבודה עם הילדים הוא קריטי משמעותי והמורה צריך לקחת זאת כדרך פעולה ביישום כל תוכנית או דגם הוראה חדש.
ברפורמות האחרונות עולה חשיבות שינויי פרדיגמת ההוראה - מפדגוגיה מסורתית לפדגוגיה חדשנית. נראה כי הילדים "שבעים" משיטות הוראה מסורתיות ו"צמאים" לשינוי . פרדיגמת ההוראה החדשניות מאתגרת ועקרון ההתמשחקות עשוי להוות פלטפורמה נוספת וחדשה לשינוי ולצמצם את מרחק הזרות בין עולם ביה"ס ועולם הלומדים. הילדים שמרבים לשחק בעולם שמחוץ לביה"ס ,יחשפו ללמידה מסוג אחר, למידה שתהיה עבורם שונה, ידידותית ומאתגרת .






מקורות מידע:

1. התמשחקות (Gamification) בהוראה- פורטל מס"ע

2. Gamification: המשחקים נכנסים לכם לחיים מתוך "הארץ"

3. מלכה, א' 2012 התמשחקות בכיתה

הוראה -זה משחק ילדים

"משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם" מריה מונטסורי 

ילדים נולדים לעולם העשיר במשחקים, לומדים מהם והתפתחותם תלויה לא מעט באפשרויות המשחק הרבות המוצעות להם. את הלמידה דרך המשחק הם ממשיכים בגני הילדים. כולנו זוכרים את המשחקים הדידקטיים, המשחקים סוציו דרמטיים , השימוש הרב בכל החושים , כשכל משחק תורם בדרכו להתפתחות הקוגניטיבית והחברתית של הילד. במעבר לכיתה א' הילדים מגיעים למסגרת נוקשה יותר, שמדגישה יתר על המידה את הדרישות להישגים ופחות את המשחקים אליהם הורגלו הילדים ובאמצעותם התפתחו ולמדו. יש שהגדירו את המעבר כ"אובדן הילדות"... ונראה כאילו שהלמידה בבי"ס מתרחשת באופן אחיד בשונה מדרך החוויה והמשחק שאופיינית לגן הילדים.
כמחנכת כיתות א'-ב' אני מרבה לשלב את המשחק בתהליך ההוראה. שילוב המשחק תורם להעלאת המוטיבציה ללמידה, לשיפור יכולות תקשורת בין אישיות, להבנת חוקים וכללים , ולחיזוק וביסוס החומר הלימודי. הכיצד? יוצקים את התוכן הלימודי לתבניות משחק קיימות ובעידן הטכנולוגי האפשרויות אינסופיות.
בפורטל מס"ע פורסם מאמר העוסק ב"למידה מבוססת משחקים מתוקשבים – תמונת מצב 2011 ". בעיקרו דובר על יתרונות השילוב של משחקי הלמידה בכלל ומשחקי המחשב בפרט - "שימוש במשחקי מחשב ומשחקי למידה יכול להעשיר את חווית הלמידה המסורתית ולהפוך את תהליך ההקניה של חומר משעמם לחוויה מלהיבה ומרתקת ע"י יצירת אלמנטים של תחרות והחדרת מוטיבציה בלומדים".
בעבודתי אני מדגישה ומאמצת יותר את היבטי החוויה והגיוון ופחות את ההיבט התחרותי שיכול מצד אחד להניע את מי שמונע מתחרות ולעכב את מי שתחרות לא מניעה אותו. ההיפך הוא הנכון. מהמדור: סביבות למידה ממוחשבות
שגב (2011) טוענת כי "מאז ומתמיד ידענו שאת הדברים החשובים והמסובכים ביותר לומדים דרך משחק, ושאין דבר רציני יותר ממשחק... בני כל הגילאים מבלים יותר ויותר שעות בסביבות משחק, ובתוך כך הם רוכשים מיומנויות חברתיות, קוגניטיביות ורגשיות.
המשחק מזמן ללומדים ללמוד ולהרחיב את מעגל הידיעה שלהם ומצד שני הוא הזדמנות אותנטית לשכלול מיומנויות של כישורי חיים.
לאחרונה פורסם ב Massachusetts Institute of Technology )MIT) דו"ח מחקר חדש אשר מחזק את עמדתם של המצדדים בפיתוח משחקי מחשב חינוכיים ללמידה פעילה בביה"ס. עפ"י הדו"ח , כאשר מפתחים בצורה נכונה את המשחקים הלימודיים המתוקשבים ובזיקה לתוכנית הלימודים יכולים התלמידים להבין טוב יותר תהליכים ותכנים הנרכשים במסגרת תוכנית הלימודים. משחקים חינוכיים בהם הושקעה חשיבה פדגוגית יכולים לסייע רבות ביצירת עניין ומוטיבציה של תלמידים בלמידה וגם בהעמקת ההבנה של הילדים לגבי נושאים מורכבים בתכנית הלימודים.
כמו כל דרך הוראה המוכרת לנו , גם בהוראה באמצעות משחק בכלל והמשחק באמצעות המחשב בפרט, נדרשת מאיתנו המורים חשיבה פדגוגית. אל לנו לקחת את המשחק ככלי שיתרונותיו מובנות היטב ו"לאנוס " את הילדים בשימוש בו. יש להפעיל חשיבה מעמיקה לגבי המיומנויות שבאמצעותו אנו רוצים לבסס ובעידן החשיבה מסדר גבוה – הפוטנציאל הטמון בכלי זה הוא רב.
בצד הבנת הפוטנציאל הרב הטמון בשילוב המשחק בתהליכי הוראה / למידה נדרשת מהמורות השקעת זמן רבה, למידת יישומי מחשב , תכנון המשחק המלווה בחשיבה יצירתית ויישום התוכן הלימודי במשחק. לעיתים דרישות אלו מונעים מהמורים להסתייע באמצעי זה ככלי להוראה מיטבית. המציאות כיום השתנתה ועלינו לנצל ביעילות את הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו ולהתאימה לצרכי התלמיד בעידן החדש. הילדים "חיים ונושמים" דרך המשחקים ולכן עלינו להשתחרר מהחשיבה המסורתית והלמידה הפורמאלית הרגילה ולנסות להבין ולהתקרב לעולם הילדים. בדרך זו נוכל להשיג תוצאות טובות יותר לעשייה משותפת, מעורבות בלמידה, להגברת המוטיבציה ללמידה ועוד.
כמובן שהכל תלוי מטרה ומינונים. שילוב מושכל של משחקים בלמידה הוא המפתח להפיכתו לאמצעי מקדם הבנה ומעשיר את חוויית הלמידה. ובהשאלה למה שנאמר לגבי שילוב הסרטונים בהוראה -
שילוב משחק בהוראה ובלמידה לעולם אינו מסתיים בשיחוקו...

ולסיום, בבית ספר "עין הים" בחיפה הופכים את הלמידה למשחק ובאמצעות משחק הופכים כל שיעור לחוויה. שווה צפייה....

מקורות מידע:

1.למידה מבוססת משחקים מתוקשבים – תמונת מצב 2011

2. מחקר חדש בעדמשחקי מחשב חינוכיים בלמידה 

3. למידה מתוך משחקים

הוראה מהסרטים

"בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור" (הרב קוק)

את הפוסט הקודם " תקשוב – שינוי מבני ומהותי" סיימתי באמירה כי יש להשתמש ולנצל את הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו -המורים למינוף וקידום פרדיגמות חדשניות ולטובת הטמעה מיטבית של תוכנית התקשוב הלאומית .
בפוסט הנוכחי אתייחס לשילוב סרטונים בהוראה כחלק מהמהלכים שניתן ליישם להטמעת התוכנית. הסרטונים הם ייצוג תוכן חזותי-דינאמי המוכרים לילדים מהעולם שמחוץ לבית הספר. הסרטונים נתפסים כאמצעי "לא פדגוגי" / לימודי ובכוחם לקרב את הלומדים לתכנים המועלים בהם. במחקר של מאייר (2005) נמצא יתרון משמעותי בשימוש בוידיאו על תמונות סטטיות, בהיותו מספק יותר מידע ובהיותו מאפשר הבנה מעמיקה יותר של המידע. להערכתו, לתכני מולטימדיה השפעה משמעותית על המוטיבציה, העניין והמטה קוגניציה של הלומד.(מאייר 2005 בתוך גורן, קורץ, וחן 2011).
לסרטון מגוון רחב של מטרות: מהווה דרך לגיוון בלמידה ויציאה מן השגרה , יצירת הנאה ולמידה חווייתית, התנסות, יישום תוכן , העברת מסר וכו' תוך שילוב אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה כגון: שאילת שאלות, העלאת השערות והסקת מסקנות.
נקודה משמעותית נוספת מתייחסת לתזמון - מתי וכיצד ניתן להשתמש בסרטון בהוראה? האם כהקדמה וכגירוי לקראת הנושא הנלמד , במהלך ההוראה של הנושא או כסיום וכסיכום לנושא כולו? התשובה ברורה -ניתן לשלב את הסרטון בכל שלב בהוראה בהתאם למטרה שלשמה אנו מציגים אותו.
מתוך מגוון הנקודות שהועלו , אחד המשפטים היותר משמעותיים מבחינתי בהקשר זה נאמר ע"י המרצה אייל ליאת במסגרת הקורס"הערכת טכנולוגית מידע וידע" ואני מצטטת:"שילוב סרט בהוראה לעולם אינו מסתיים בהקרנתו".
"the focus has to shift from what students watch to how they watch"
אני חושבת שזוהי אמירה מרכזית ומשמעותית בהתייחס לסרטון בפרט ולכל אמצעי עזר בכלל. נדרשת עבודה מקדימה/ במהלך או בעקבות כדי לעגן את מה שנצפה עם מה שהובן ולפתח תובנות. לכן, יש לצרף לסרטון מטלת צפייה כדי שהצפייה תהייה משמעותית יותר עבור התלמידים "כאשר מורים נותנים הנחיות לפני צפייה בסרט ומאפשרים לפתח דיון ולהסיק מסקנות לאחר צפייה, הלומדים ערים יותר למסרים נוספים ומפתחים רעיונות מעמיקים" (פרופ' סלומון) שאם לא כן, הסרטון יישאר בגדר גיוון וחוויה אך לא יהיה בו את העומק והרווחים הטמונים בו.
מאמרה של ליאת אייל " שלושה תרחישי הוראה למידה בכיתה המקוונת" מתאר שלושה תרחישים לשילוב גישות פדגוגיות עדכניות וטכנולוגיות מידע מתקדמות . בחרתי לציין תרחיש אחד המתייחס להבנייה אישית של ידע באמצעות שילוב סרטון ודיון שיתופי . תרחיש זה רלוונטי יותר לעבודת ההוראה בכיתה בשל התשתית הטכנולוגית הנדרשת ליישומו- עמדת מנחה מקוונת הכוללת מקרן או לוח אינטראקטיבי, ומחשב לכל לומד - במעבדת מחשבים או מחשבים ניידים.
בתרחיש המנחה פותח את השיעור בהקרנת סרטון קצר המוצג במקרן או מוטבע בסביבת הלימוד. עדיף לבחור סרטון מרגש, משעשע או מעורר חילוקי דעות. מומלץ ללוות את הקרנת הסרטון במטלת צפייה כלשהי המכוונת את הלומדים להפקת משמעות לימודית. במקביל – יש לעגן את תכני הסרטון בפריטי מידע טקסטואליים - חשיפת פריט מידע הקשורים לתוכן שבסרטון ומתן אפשרות להגיב, למצוא עקרונות, להציג עמדות ופרשנויות באופן שיתופי על אותו המסמך, לסיום המפגש מתבקש כל לומד להתייחס ולסכם את תגובות העמיתים . באופן כזה, הסרטון הופך לאמצעי ליצירת ידע ותובנות בדרך קונסטרוקטיביסטית-חברתית בדרך מקרבת ושונה.
לסיכום, השונות בין הלומדים באה לידי ביטוי בדרכים רבות ומגוונות. לכל אחד יש את סגנון הלמידה שלו ואת הדרך בה הוא מבין טוב יותר. מרבית בני האדם הם אחד משלושת הטיפוסים הבאים – שמיעתיים, חזותיים ותנועתיים. בדרך ההוראה המסורתית הערוץ השמיעתי מקבל מקום רב. שילוב אמצעים חזותיים ובכללם הסרטון מאפשר לשליש נוסף של לומדים לקבל את המענה הראוי להם. הלומדים באמצעות תנועה עדיין מקופחים מבחינת ערוץ הלמידה שלהם. כמו בכל דבר, גם במקרה זה, הכל תלויי מטרה ומינון. לצפות בסרטונים כל משך הלמידה יגרום לרוויה ויחמיץ את פוטנציאל הלמידה הטמון בשילוב הסרטונים בלמידה.





מקורות מידע:


1. שלושה תרחישי הוראה למידה בכיתה המקוונת -אייל ליאת

2. גורן, ח', קורץ, ג' וחן, ד' (2011). הערכת ייצוגי ידע דיגיטליים בקורס משולב תקשוב. בתוך: : י', עשת-אלקלעי, כספי, א', עדן, ס', גרי, נ' ויאיר י' (עורכים) האדם הלומד בעידן הטכנולוגיה (עמ' 228-238). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה

3. מצגת מלווה קורס "הערכת טכנולוגית מידע וידע" בהנחיית אייל ליאת

תקשוב מבני ומהותי

במסגרת הקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה- היבטים בינלאומיים" בהנחיית ד"ר חגית מישר טל נתבקשנו להעלות לדיון את נושא "תוכנית התקשוב בישראל". להלן התייחסותי לנושא:
אחרי עשור של "קיפאון" במימוש המהלכים בנושא התקשוב (מאז התוכנית "מחר 98") הצהירה תוכנית התקשוב הלאומית על מטרה - סגירת הפער בטכנולוגיית המידע בין בית הספר לעולם שמסביב ולאפשר לבוגרי מערכת החינוך השתלבות טובה בחברה.
אתייחס לתהליכי ההטמעה של תוכנית התקשוב הלאומית משתי נקודות מבט- האחת במבט מבני / ארגוני והשנייה במבט מהותי / תוכני.
בהיבט המבני/ ארגוני ישנה התקדמות אל עבר מימוש המטרות של תוכנית התקשוב. ברמת התשתיות חל שיפור רב: בבתי הספר ישנן עמדות מחשב ביחס משתנה למס' התלמידים, ישנן סביבות למידה מתוקשבות, תכנים דיגיטלים , מחשב לכל מורה, מערכות מתוקשבות לניהול הלמידה ועוד. עדיין רמת התשתיות טעונת שיפור.
בהיבט המהותי / תוכני ישנה הסכמה הצהרתית כי המהלך מחוייב המציאות וצריך להיעשות. התקשוב נתפס כתורם ללמידה וכמעצים יכולות וביצועים של מורים ותלמידים. אך בפועל, נעשה שימוש מועט בתקשוב לתמיכה בהוראה ובלמידה. הכשרת המורים מסתכמת בהשתלמות בת 30 שעות שאמורה לתת למורים מענים מגוונים החל משינוי עמדות וכלה בידע ובכלים מתוקשבים המשולבים בתכני ההוראה (יומרני משהו).

אני מסכמת את התייחסותי ברוח דבריו של ד"ר עופר רימון (2010) שצריכה להיות חבירה של כל האלמנטים (גישה הוליסטית שנוגעת לרכיבים המשלימים זה את זה) הכרוכים במהלך כדי להבטיח את הצלחת התכנית והשגת מטרותיה – איכות התשתיות , תחזוקה, תכנים דיגיטלים ראויים המקושרים לתוכניות הלמידה ובדגש על הכשרת הלבבות של עובדי ההוראה.
המשימה הלאומית הבאה, כפי שאני רואה אותה, היא קידום פרדיגמות חדשניות בהוראה במהלך מאוזן תוך חשיבה על הדרכים להשתמש בטכנולוגיה לשיפור ההוראה כבעלת ערך פדגוגי מוסף שהרי "אחת הציפיות מיישום טכנולוגיית המידע בבתי הספר היא להביא למימוש של פדגוגיה חדשנית שצריכה להוביל ללמידה אפקטיבית בשתי רמות: למידה של תחומי תוכן מסוימים -למידה מסדר ראשון, ולמידה של "איך ללמוד" ו"איך לחשוב" -למידה מסדר שני" ( רימון, 2010 ).
ברמת התשתיות בהחלט נעשו מהלכים רבים לטובת מהלך ההטמעה אך ברמה הפדגוגית – עדיין ארוכה הדרך ובוודאי שהשימוש במחשב למינוף ולקידום פרדיגמות חדשניות נראה כמהלך עתידני ושאפתני.





מקורות מידע:
1. מאמר של ד"ר עופר רימון המציג את הרציונל של תכנית התקשוב הישראלית :
http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=16900&CategoryID=1730&Page=1
2. דוח מבקר המדינה לשנת 2012 המציג את מסקנותיו לגבי תכניות התקשוב של ישראל לאורך השנים
3. ממצאי מחקר השוואתי בינלאומי- SITE 06 (תקציר מנהלים)
http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/A309E050-32FE-4213-83D8-D1357C4EFF77/103948/SITES_2006_full_report.pdf

from hard to hard -מהרד קופי להרד דיסק

בעקבות המהלך של הטמעת  תוכנית התקשוב הלאומית החל רעש בבתי הספר הנדרשים להתקדמות טכנולוגית דיגיטלית. המעבר לא פשוט, השינוי הטכנולוגי מהיר מאוד ונדרשת היערכות גדולה בבתי הספר לקראת שינוי התפיסה הפדגוגית לקראת פדגוגיה חדשנית ומתוקשבת.

כחלק מהתהליך  , המורים נדרשו לעבור הכשרה (שאלת איכות ההכשרה תלוייה ועומדת ומחייבת התייחסות נפרדת ), לבנות שיעורים מתוקשבים ( בפועל-הכנסת כלים מתוקשבים וישומים למיניהם לשיעורים קיימים), מילויי טפסים רבים  (מחשוב טפסים קיימים ונוספים) ושימוש בטכנולוגיה לניהול הכיתה: בדיקת נוכחות, שיעורי בית, הבאת ציוד, מערכות למידה , מועדי מבחנים, אירועי משמעת וכ'.
האם ניתן לקרוא לפעולות אלו מהפכה?
האם הפדגוגיה נשארת המטרה והציר המרכזי בביה"ס והופכת לחדשנית באמצעות הכלים המתוקשבים או שמא היא מפנה את מקומה לקדמה הטכנולוגית?
לפי דעתי, מהפכת התקשוב מתיימרת לחולל שינוי בשני ערוצים – בערוץ המנהלי-ארגוני ואין ספק שניתן לראות את מילוי הטפסים באופן  דיגיטלי כיתרון  . זה מייעל את הנושא הדיווחי - הפקת הדוחות האישיים והכיתתיים באמצעות לחיצה על מקש אחד ובנוסף  זה מקדם חשיבה ירוקה של שמירה על  איכות הסביבה. אך לא די בכך. אנשי שם רבים טוענים כי אם התוכנית הלאומית של תקשוב לקראת המאה 21 לא תשקיע בשינוי מהותי של ההוראה והלמידה , נקבל טכנולוגיה ולא פדגוגיה. לכן יש לחתור למציאות בה התקשוב משולב בפדגוגיה ולתת לה מקום נרחב יותר בתהליך הטמעת השינוי.בתוך עמי אני יושבת ואני מכירה צוותי הוראה ששוטטו באתרי אינטרנט וחפשו מה יש בהם  ואיך זה יכול להתאים להם בהוראה בכיתה  תחת חשיבה של הגדרת מטרות -  מה רוצים ללמד –ולאחר מכן לחפש דרכים לשילוב הכלים הדיגיטלים הקיימים. כלומר נוצרה מציאות מעוותת של האמצעים שמגדירים את המטרות ולא להיפך.