אחרון אחרון חביב...

"מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להיסגר בתלמודו השטחי לבד, כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה"-הרב קוק

דה-בונו פיתח את שיטת ששת הכובעים כאמצעי להרחבת החשיבה בנושא מסוים. כאשר חושבים על נושא מסוים, יש לחבוש ולהסיר לחילופין שישה כובעים מדומים. כל כובע מדמה סוג אחר של חשיבה. בבואי לכתוב את הרשומה האחרונה ולבצע חשיבה רפלקטיבית על ניהול הבלוג, מצאתי לנכון להשתמש בששת כובעי החשיבה של דה בונו כאמצעי להתבונן על התהליך באופן רחב ורב מימדי, כפי שהוא אכן היה.

הכובע הלבן של דה-בונו מייצג מידע: מה למדתי?

בתחילת הדרך הידע המחשבי שלי הסתכם בשימוש בדואר האלקטרוני וגלישה באינטרנט לצורך חיפוש מידע, בעיקר כשהכנתי עבודות אקדמיות ובמסגרת עבודתי כמורה. העולם המחשבי שנגלה לעיניי היה רחב, עשיר ומגוון ושימושי המחשב השונים היו מאירי עיניים ומפעימי לב – כמה מדהים, כמה קל???...

הכובע האדום של דה-בונו עוסק ברגשות, באינטואיציות- מה הרגשתי?

בתחילה הכל נראה ונשמע מאיים ובלתי אפשרי להשגה. התחושה הייתה מעורבת – מצד אחד זה מתסכל ומצד שני זה נראה מאתגר. את המתח הזה שבין קושי לאתגר הרגשתי לאורך סמסטר הראשון. בהמשך, עם ההצלחות ההרגשה הייתה של סיפוק והצלחה בצד העומס שהלך וגדל. לחלוטין זה לא היה לימודי נוחות, זה דרש מאמץ מתמשך ותובעני לאורך הדרך כולה. 

הכובע השחור מייצג את ההשתהות לצורך הערכה. הכובע השחור עוסק באמת ובמציאות: האם זה נכון? האם זה מתאים? האם זה יצליח?

במהלך הדרך, נקודות העצירה שלי היו מעטות. השוטף זורם, המשימות מחייבות, כתיבת רשומה שבועית ובצידה חשיבה מיידית לנושא לבלוג הבא. זה היה מצב רקורסיבי של לחשוב, לכתוב, לשלוח ושוב, חוזר חלילה.

הערכה המעצבת בעיצומו של התהליך היווה עבורי פיגום ליצירה בלתי פוסקת, להמשיך ולייצר רשומות שילכו וישתבחו עם הזמן ויותר מכך לעמידה בסטנדרטים שיצרתי לעצמי . לא פשוט אך ההרגשה של סיפוק החלה לחלחל . 

הכובע הצהוב מייצג את ההיבט החיובי שבדבר, היתרונות ונקודות החוזק.

בצד הקשיים וההתמודדות עם התובענות של הדרישות, אני מרגישה שרכשתי ידע רב ושכללתי את עצמי כלומדת באופן משמעותי. אני זקוקה לזמן ולמרחק כדי לדעת עד הסוף מה ואיך מרגיש לי. בהחלט למדתי על עצמי שלחץ לא הורג. בעזרת תכנון מקדים ניתן "לנצח" את הקשיים. 

כשחבשתי  את הכובע הירוק חיפשתי רעיונות חדשים, מה אפשר עוד לשפר?

החלק הקשה בכתיבת הבלוג השבועי היה לחשוב על רעיון / נושא, השאר היה יותר קולח. יחד עם זאת, כל נושא שכתבתי עליו, הרחבתי את הידע הקודם שלי באמצעות קריאת חומרים נוספים כדי לא לכתוב רק את מה שאני חושבת אלא לחדש גם לעצמי וגם לדעת לעומקו של הנושא הנדון. החיפוש אחר איור, סרטון,שיר מלווה הקשור לנושא היה מצריך מאמץ לא פשוט כשנוצר רף הכתיבה לא הרשיתי לעצמי לרדת ממנו. החיפוש אחר רעיונות חדשים היה תדיר ותובעני ואני מרגישה שלרוב הצלחתי בכך.

הכובע הכחול תפקידו  לארגן את החשיבה, מאין ולאן?

ברור לי מאין באתי ועם איזה ידע מחשבי הגעתי אך לאן אמשיך ואתפתח – על זה נאמר – השמים הם הגבול.

כתיבת הבלוג חייבה אותי להיות ממוקדת, מחדשת, יצירתית ומעניינת והמאמץ, בסופו של תהליך, היה משתלם – זה מלמד, זה מזכך תובנות, זה הפך אותי לאדם יותר חושב ומעמיק, ההופך בדברים שוב ושוב ומנסה להסתכל עליהם במבטים שונים, להיות ביקורתי ולייצר אמירות חינוכיות משלי הנשענות על מידע והתנסות אישית.

לסיכום, כששת הכובעים המגוונים בהתייחסותם והצבעוניים בצבעם, כך גם התנסותי בכתיבת הבלוג הייתה מורכבת, מגוונת וצבעונית מבחינת התכנים.

למדתי המון ונחשפתי לעולמות תוכן  מגוונים בשדה החינוכי, כתבתי על נושאים שונים ומגוונים מעולמי כמורה ובהחלט ירדתי לעומקם מתוך עניין  ואגב כך הבהרתי לעצמי טוב יותר מה אני חושבת עליהם. 

להיות מורה קשוב

קשוב לתמורות בסביבה, קשוב לתלמידיו, קשוב לשינויים מערכתיים ....

האינטרנט יצר הבדל כמותי ובעקבותיו גם הבדל איכותי, בינו לבין כל מוצר אחר בתולדות הכתב או הדפוס. ראשית, הוא נגיש להמונים שמעולם לא הטביעו חותם בזירה הציבורית. שנית, הוא מאפשר אנונימיות, לפחות לכאורה. שלישית, האינטרנט מתיר ומעודד תגובות בטן מידיות, מפיץ ומנציח אותן.

כניסתם המסיבית של המחשבים למערכת החינוך ( לא עוד מעבדת מחשבים אלא מחשב לכל לומד, מחשב לכל מורה) מחוללת שינוי בסדרי בראשית בחיי בית הספר בכלל ושל המורים בפרט. השיח שהשתלט על חדר המורים הוא איך להתמודד עם הדרישות ההולכות וגדלות ולצד זה  מתנהל שיח פדגוגי משמעותי על וסביב הדבר האמיתי – למצות את הפוטנציאל הטמון בכל לומד.

ד"ר עופר רימון במאמרו "התוכנית החדשה של משרד החינוך" ציין ש"שילוב נכון של טכנולוגיית המידע יכול לשפר את איכות ההוראה. הוא עשוי לשפר את מיומנויות המורים, להתאים את ההוראה לשונות התלמידים, לשדרג את התנהלות בית הספר, לייצר משובים בזמן אמת ולאפשר טיפול מונע בקשיים של תלמידים".

המציאות מראה, שלפחות בהתחלה, האמצעי הופך לעיקר והמורים עסוקים בלפענח את המטלה בצד העובדה  שמבכים על רוע הגזירה. מציאות זו מאפיינת בעיקר את דור ה"מהגרים הדיגיטליים" שלא ינקו את חלב אימם דרך ערוצי הטכנולוגיה המתקדמת וצריכים להדביק את הקצב, ללמוד ולהפנים כדי ללמד. אמנם, אי אפשר שבית הספר יהיה "שמורת טבע" המנותקת מהסובב אותה, בית הספר נקרא להתחבר לעולם המתקדם ולתמורותיו.

מהלך זה מתיישב עם הקריאה לבתי הספר להתחבר לעולמם של הילדים ולהפיל את החומות שבהן התבצרו בתי הספר שנים רבות.

 ד"ר עופר רימון מוסיף ומתאר במאמרו כי בישראל פותחו סביבות למידה מתוקשבות ועשירות הכוללות סימולציות, סביבות תרגול וחומרי העשרה שיש בהם כדי לשפר את איכות ההוראה ולהפוך אותה לעדכנית ומעניינת יותר עבור התלמידים. בפועל מורים מתבקשים להשתמש בסביבות אלה לצורכי הוראה ולמידה בכיתה, אך האם עושים זאת בתבונה?

המורים, מעצם היותם אנשי חינוך, רואים את הילד שלפניהם על כל המורכבות ורב המיימדיות שבו, ילד אינו רק תלמיד – הוא הרבה יותר מזה. למורים צריך להיות עניין בנפשו של הילד כי זו  הדרך אליו, הם צריכים להיות קשובים לו ,ולהפוך את הלמידה עבור ה"יליד הדיגיטלי" למשמעותית ומעניינת יותר.

כיום, עם החלתו של יעד 12 המדבר על חוק ההכלה של ילדים מעוררי קושי, המשימה צריכה להיות מוכללת ולקחת בחשבון את השונות האקדמית הקיימת בין הלומדים וכן את השונות במידת היכרותם ושליטתם ביישומי המחשב.

כמו כן,  השימוש המוגבר באמצעים דיגיטליים ייתן מענה הולם יותר לתלמידים מעוררי הקושי.

בעקבות השינויים הרבים המתרחשים סביבנו, כניסת רפורמות חדשות ויעדים חדשים שמציב משרד החינוך , המורה נדרש להיות "the perfect teacher" על כל המשתמע: קשוב ומתוקשב, מכיל תלמידים ומחולל שינוי , מטמיע חדשנות  ומתאימה ללקוחותיו- התלמידים, מעורר השראה... ועוד רבים הכישורים הנדרשים מעצם היותו מורה.

אין תחליף לעבודת המורה, מחויבותו והשקעתו, כבסיס להתפתחות ולצמיחה של התלמידים. אמירה זו מפריכה את החשש שהמהפכה הטכנולוגית והמחשבים "יתפסו" וימעיטו בערכו של תפקיד המורה במערך הלמידה. למורים ולהוראה נודעת חשיבות ומרכזיות בהתמודדות עם האתגרים חינוכיים והחברתיים שהעידן הפוסט-מודרני מזמן. למורה ולהוראה תרומה חיונית להשגת יעדים חינוכיים, לימודיים ולאומיים(בבחינת הכשרת דור העתיד). בד בבד עבודת המורה צריכה להתאים את עצמה ומטרותיה ,לבטא ולהשיג  את הציפיות "המוריות" והחברתיות העכשוויות . אמירה זו מבטאת גם את ההכרה בייחודיות המשאבים המוריים: מקצועיות,מחויבות והשקעה ואת הדעה שלמעשה לא ניתן להחליפם במשאבים אחרים.

מקורות:

מאמר של ד"ר עופר רימון המציג את הרציונל של תכנית התקשוב הישראלית .

על "הורות הליקופטר" והשלכותיה

לאחרונה פורסמה ב"כלכליסט – בארץ" כתבה שעוררה בי לא מעט הרהורים לגבי ההורות , תפקיד אותו קבלתי מרגע הולדת ילדי הראשון.
ילדים הרי לא באים עם הוראות הפעלה (מה שמקשה מאוד על ההורות) ולא פעם עלתה בי השאלה לגבי ההורות שלי בכלל ובפרט לגבי מידת הגוננות שלי על ילדיי , עד כמה אני מאפשרת להם את החופש והעצמאות לו הם זקוקים על מנת שיגדלו ויתפתחו להיות בני אדם טובים ובעלי דרך ארץ? באיזו מידה השפעתי עליהם חיובית ומסייעת להם לנתב את דרכם להצלחה? בקיצור – עד כמה אני מגדלת אותם או מניחה להם לגדול ?
קראתי את הכתבה בשקיקה למצוא את הפתרון האולטימטיבי להורות איכותית, לייצר תובנה חדשה שתתרום להתמקצעות שלי במסגרת תפקידי כאמא.

בכותרת הכתבה הופיעה האמירה כי " המגמה הבולטת בהורות כיום היא "הורות הליקופטר", במובן שלא מפסיקים לרחף מעל הילדים, לגונן ולסייע להם בכל אינטראקציה שלהם עם העולם".
הורות הליקופטר הינה "קשר סימביוטי בין ההורים לילדים, שבו ההורים מרחפים מעל ילדיהם, מגוננים עליהם, מתערבים בכל דבר שהם עושים, מקבלים החלטות עבורם ומסירים מדרכם כל מכשול. כל ההורים רוצים להגן על ילדיהם ולעזור להם, אבל אצל הורי ההליקופטר, סגנון הורות שמתחזק בשני העשורים האחרונים, אין שום מידתיות. הם לא יכולים לסבול את המחשבה שלילד שלהם יהיה קשה. הרעיון שהוא ייכשל במשהו שובר את לבם, והשאיפה שיצליח הופכת אותם לאגרסיביים. הכוונות שלהם טובות, אבל הם עושים הכל בהגזמה: יותר מדי עוזרים, מגוננים, מכוונים, מתערבים, מנטרים, שולטים, שומרים, מחליטים, מנווטים."
את סוג ההורות ה"מרחפת" אני פוגשת מידי יום הן במפגש עם עצמי, והן במסגרת תפקידי כמורה ומחנכת הנמצאת באינטראקציה יומיומית עם תלמידים והורים. האפשרות שניתנה לי לראות "מהצד" את דרכי ההתערבות היתרה של ההורים , אלו שמכינים מערכת לילדים, מכינים את שיעורי הבית ואלו ששמחים על ציון שמקבל ילדיהם על עבודה/ בחינה ובעצם הציון שניתן להם (להורים). ניתן להבינם שהרי גם אני נוהגת לעשות זאת עצם היותי גם ב"כובע" האחר של אמא .

חוקרים רבים טוענים כי " הרצון הטוב מוביל לנזק גדול". הכיצד?
הורות מגוננת כל כך שאמורה להיות הכי טובה עבור הילדים יכולה בכלל להוות נזק?
מחקרים מראים כי הכישורים החברתיים של ילדי ההליקופטר פגומים, כושר ההסתגלות שלהם נמוך מאוד ותחושת הקורבנות מפותחת. הם לא מסוגלים לקבל החלטות בעצמם, לחשוב בצורה יצירתית או לעשות משהו בלי הנחיות מדויקות מההורים, המורים או הבוסים שלהם. ולרובם אין שמץ של מושג שההורים שלהם, שכל כך רוצים לעזור, גם פוגעים בהם לא מעט בדרך.
הורי הליקופטר, שמעורבים כל כך בחיי ילדיהם כדי להקל עליהם את הדרך להצלחה, לא בהכרח מובילים אותם אליה. למרות כל הכוונות הטובות שאיתן יצאו לדרך ההורית שלהם, רוב הילדים שלהם כנראה לא יהיו בטוחים יותר, לא שמחים יותר, וייתכן שגם לא מצליחים יותר.
יחד עם זאת, בצד החסרונות הרבים שבהורות ההליקופטר ניתן למצוא גם יתרונות: ילדי ההליקופטר מראים יכולת גדולה לאהוב אחרים ולדאוג להם. הם אזרחים טובים, שרוצים להיות חלק מהחברה. הם חשים שיש להם גב שיתמוך בהם, ובסיטואציות של פחד הם מבקשים עזרה מאחרים. הם אנשים מאוד נחמדים ואוהבים.
כמו כל דבר בחיים, הכל עניין של מינון. חשוב להיות מודעים לסגנון ההורות הזה על יתרונותיו וחסרונותיו ולבצע בחירות מושכלות של מה כן ומה לא לעשות , מהו המינון הנכון של לגונן ושל לשחרר. עדיין זה משאיר את סוגיית ההורות כעניין לא פתור, לא מרשמי.

כאנשי חינוך עלינו לסייע להורים לנתב את דרכי ילדיהם בחוכמה, לסייע להם לשקול את מידת הגוננות על ילדיהם ובעצם לתת להם את הכלים כיצד יוכלו להוביל את ילדיהם להצלחה ללא שימוש ב"הורות ההליקופטר". כמו כן עלינו להיות מודעים להשלכות של הורות מסוג זה על התלמידים שעלולות להשפיע במישרין על תפקודם בכיתה. 

לסיום להלן הקישור לכתבה.

קריאה מהנה! 

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3578879,00.html

למידה משמעותית

המפתח ללמידה משמעותית

אחד מהדברים המאפיינים את מערכת החינוך ובתי הספר הוא הנכונות לבחון את המעשה החינוכי . בתי הספר נדרשים לבצע תהליכי שיפור ולהתוות דרך ברורה ליישום עקרונות של הוראה משמעותית למינוף ולקידום פרדיגמות חדשניות כמהלך עתידני ושאפתני.

במסגרת יום היערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים, נחשפתי לסרטון של  הרצאתו של ד"ר יורם הרפז (2012) "חמש הנחות יסוד לחינוך במאה ה-21".  הדהדו בי שתי אמירות חזקות במהלך הצפייה:

האחת -  "הטכנולוגיה הדיגיטלית לעולם לא תעשה בשבילנו את העבודה החינוכית. היא יכולה לשרת פדגוגיה רעה קרי ישנה,  ופדגוגיה טובה, חדשה".

השנייה -  "החינוך תקוע במבוי סתום משום שרובנו חושבים פדגוגיה חדשה אך מתקשים לתרגם אותה לפרקטיקה".  

בהרצאתו הוא מתאר את הנחות יסוד של הפדגוגיה הישנה , את תמונות בסיסיות המשתקפות בפרקטיקה של המורים כגון : אין תנאים ללמידה בבית הספר משום שהיא מבוססת על הקשבה, ההתייחסות לידע כאל חפץ, התודעה כמיכל ותכלית הלמידה וההוראה היא "תלמיד שיודע" שיש לו יותר חפצים במיכל.

לצד זה הוא מתאר את הנחות היסוד של הפדגוגיה החדשה שבבסיסה עומד הרעיון שלמידה טובה ומשמעותית הינה מעורבות התלמיד בתהליך והבנה בתוצר. התלמיד לומד היטב כאשר הוא מעורב בתהליך הלמידה , רק אז התהליך יכול להניב הבנה. לטענתו כל מה שנעשה בבית הספר כיום נוגד את התנאים החיוניים ללמידה טובה.

העיקרון המנחה את הלמידה המשמעותית מתבסס על הקביעה שתהליכי למידה המערבים אלמנטים חווייתיים, רגשיים, אותנטיים ואקטואליים לעולמו הפנימי של התלמיד מגבירים את תוצרי הלמידה, ההנעה והסיפוק. בתהליכי למידה אלו העיבוד הקוגניטיבי נעשה בעקיפין. יתרון בולט אחר מתבסס, שלא בכדי, על הגברת תפוקת הזיכרון כאשר מערבים אלמנטים אלו בתהליכי הלמידה.

הרצאתו עוררה בי גלים כיוון שהוא תאר את הבעייתיות  של עידן הדיגיטציה- לא ניתן ליצור באמצעות הטכנולוגיה טלאים לדגם ההוראה הקיים במערכת החינוך. עידן הדיגיטציה מחייב תפיסת הוראה ולמידה שונה בתכלית השינוי מ-3 סיבות מרכזיות: 1. הידע רב 2. הידע מתחדש 3. הידע נגיש לכל

לפיכך, התלמיד נדרש להתייחס לידע באופן חיובי, יצירתי וביקורתי והלמידה הינה פעילות פרשנית של הידע.

נראה שיש פער בין הדרישות האקדמיות מהתלמידים בפרדיגמת ההוראה הישנה (ללמוד זה להקשיב, ללמד זה להגיד, ידע הוא חפץ, תכלית הלמידה היא לדעת) ובין סביבת ההתפתחות והגדילה של הילדים – סביבות ומרחבים מתוקשבים.

בעולם הטכנולוגי אדם שלא מעורב  וצועד עם הקדמה ימצא עצמו לא רק נעצר במקום , חמור מזה - נסוג לאחור. לכן, מוטלת עלינו , המורים, החובה להכשיר את ילדי ההווה לדרישות המחר באופן מערכתי, מושכל , נכון ומיטבי.

אסיים, ברוח דבריו של  הרב קוק - "בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור"  ורק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע...

ממליצה בחום לצפות בסרטון..

צפייה מהנה,

שרון

צעד נוסף לקראת השינוי המיוחל..

"מקלדות במקום מחברות, תוכנות מתקדמות במקום ספרי לימוד ומחשב במקום מורה בכיתה". אמירה זו פורסמה השבוע בעיתון ידיעות ע"י תמר טרבלסי- חדד . הכתבה עוסקת בשיעורים וירטואליים כפתרון יצירתי שהציע משרד החינוך להתגבר על המחסור במורים בפריפריה. התלמידים ילמדו בכיתות קטנות והלימודים יהוו חלק בלתי נפרד ממערכת השעות הרגילה. תתכן אף למידה שיתופית בין תלמידים מבתי ספר שונים, כשהמורה ישהה במרכז הארצי.

דליה שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך התייחסה ליתרונות השיעור הווירטואלי באומרה כי "הוא יאפשר קידום ערכים חשובים של צמצום פערים ומתן שוויון הזדמנויות, קידום הישגים ומצוינות והתאמת דרכי למידה לחדשנות טכנולוגית".

קרניאל (2002) מתייחס בהרחבה לנושא וטוען כי בהוראה מרחוק והוראה מתוקשבת נלקחים בחשבון אלמנטים אנושיים, חינוכיים וטכנולוגיים, יש חזרה מהוראה פרונטאלית לשיטת הלמידה הישנה של חניכה,  ההוראה היא לקבוצות גדולות בעוד שהחניכה היא אישית, ניתן לבצע חניכה על ידי יותר מחונך אחד - ואז יש ניצול מומחיות והמורה יכול לכוון עצמו לכל תלמיד ותלמיד במערכת.

לדעתי חשוב להדגיש ולחדד את העובדה כי שעור מקוון דינו כדין שעור רגיל. הוא אינו מורכב מחומרי הקריאה בלבד. הלומד צריך להבין את מכלול המרכיבים של תהליך הלמידה והמורה מצידו, צריך לבדוק את המטלות, לקבוע את איכות הביצוע, לספק משוב ולהגדיר מסלול המשך בהתאם לרמתו וצרכיו של הלומד.

זה מתקשר במישרין עם סוגיית  תפקיד המורה בלמידה מקוונת – מה מקומו ואילו כישורים נדרשים ממנו?

אנדרסון (2011) סבור כי תפקיד המורה בלמידה מרחוק הוא מדריך, מסייע, ושותף כאשר התוכן הוא משני לתהליך הלמידה: המקור לידע טמון בעיקר בהתנסויות. יתרה מכך, חינוך מרחוק קונסטרוקטיביסטי העביר את הלמידה מרחוק מהעברת ידע במדיה אל שימוש בלמידה מבוססת תקשורת סינכרונית וא-סינכרונית עשירה באינטראקציות.

אין ספק כי למידה מקוונת היא שינוי ממעלה ראשונה בתפיסת ההוראה ובתפקיד המורה. קרניאל  (2002) מוסיף וטוען כי חלק גדול משיטות ההוראה המקובלות אינן רלוונטיות ללימוד מרחוק, היות ואין קשר עין עם התלמיד, ואין אפשרות לקרוא שפת גוף.
המורה המתוקשב מעביר את תכני הלמידה (את הידע הנדרש), צריך לפתור בעיות טכניות בהן נתקלים הלומדים, צריך לזכות לשיתוף פעולה של תלמידיו, תוך תשומת לב לצרכיהם הלימודיים, החברתיים, ולקשייהם, ובנוסף מהווה מתווך בין התלמידים לבין עצמם.

לאור זאת, תפקידו המסורתי של המורה כמקור הידע הבלעדי נעלם ובמקום זאת הוא הופך להיות מנחה ויועץ, המסייע, מוביל ומדריך בתהליך החקירה והבניית הידע. המורה הווירטואלי ניצב בפני אתגרים פדגוגיים ואישיים חדשים, אתגרים שמאפשרים לו לפרוץ לעולמות חדשים. המורה הוא הגורם המשלב את הסביבה המתוקשבת בהוראה ,ולכן המורה צריך לשאוף להכשיר את תלמידיו להיות לומדים עצמאים, חושבים ובעלי מכוונות עצמית ללמידה. לומדים היודעים לעשות שימוש נכון במידע ולהפכו לידע .

האתגר גדול ומחייב ולא פחות מעורר חששות והסתייגויות אך ברור הוא שהשינוי מחויב המציאות ומורים ימוקמו בו על הרצף של מתחיל עד מיומן.

מקורות מידע:

1. קישור לכתבה
2.  אנדרסון, ט'(2011) "שלושה דורות של פדגוגיה" 
3.  קרניאלמ' (2002) העברת קורס- שיעור וירטואלי
4. קרניאל מ' (2002)  דמות המורה הוירטואלי

“לא מתוך אונס ילמד הנער, אלא מתוך משחק" (אפלטון)

במהלך שנות עבודתי נדרשתי לתת את הדעת לחיפוש אחר דרכים מגוונות שיניעו את הילדים ללמידה ולהתקדמות ובתוך כך לתת מענים להטרוגניות בכיתה, לאפשר למידה חווייתית וליצור מוטיבציה אצל הלומדים, לעורר בהם סקרנות ופתיחות.זאת מתוך אמונה שעקרונות אלו יובילו את הילדים לרכישת מיומנויות חברתיות ולימודיות ולהישגים טובים יותר. אחת האופציות שאימצתי הייתה שילוב המשחק בהוראה , באמצעותו הילדים חווים את הלמידה ממקום מוכר ומשמעותי יותר עבורם, המהווה חלק משמעותי בחייהם- המשחק.
בהקשר זה ,נחשפתי לאחרונה למושג חדש המתחבר במישרין לנושא המשחק בהוראה- "התמשחקות" (Gamification) . הרעיון שעומד מאחוריו הוא "ללמוד תוך כדי משחק ולא לשחק תוך כדי לימוד" כלומר, לספק לתלמיד את חווית המשחק ובתוכה לשלב את הלימוד ולא להיפך. ( מלכה, א' 2012 ).



ההתמשחקות הוא תחום שבו משלבים אלמנטים שונים של משחק ביישומים מתוך העולם האמיתי (אלמנטים כגון: ניקוד, מעבר שלבים, בונוסים וכו( והתלמידים צוברים נקודות (ציון) כמו במשחק. התלמידים יודעים שההתייחסות ניתנת לכל צעד בהתנהלותם בכיתה, החל מביצוע המטלות ועד לאופן התייחסותם ללמידה.
דודי פלס, מפתח משחקים ומרצה בתוכניות ללימוד פיתוח משחקים, מוסיף ואומר כי "הרעיון של 'התמשחקות', הוא לקחת מכניקות שמשתמשים בהן במשחקי מחשב, כמו גם במשחקים אחרים, ולשלב אותן בתחומים שמעולם לא נחשבו כיפיים" .
וכעת מ"הלכה למעשה"... הרעיון של ההתמשחקות ותרומתו ללמידה ברור והשאלות הרלוונטית העולות לאחר החשיפה לרעיון הן בעיקרן - כיצד אוכל ליישם דגם הוראה מאתגר שכזה בכיתה שלי? האם הסביבה מאפשרת? ומה לגבי אוכלוסיית היעד- האם דגם זה רלוונטי לכל שכבת גיל? מהם הקשיים הצפויים? וכדומה.
אודי מלכה במאמרו "ההתמשחקות בכיתה" מתייחס ל"סיכון" שברעיון באומרו ש" עבור תלמידים צעירים ותחרותיים יישום התמשחקות עלול לגרום לכך שמעטפת המשחק תהווה עבורם את העיקר במקום הלמידה עצמה. היישום עבור תלמידים צעירים דורש תכנון ומעקב צמוד יותר."
כל יישום חדש בכיתה מלווה בחששות ובלבטים ובעיקר וויתור על איזור הנוחות והשליטה וזאת בצד האתגר להתמודדות עם משהו חדש. חשיבות העקביות וההתמדה בכל תהליך העבודה עם הילדים הוא קריטי משמעותי והמורה צריך לקחת זאת כדרך פעולה ביישום כל תוכנית או דגם הוראה חדש.
ברפורמות האחרונות עולה חשיבות שינויי פרדיגמת ההוראה - מפדגוגיה מסורתית לפדגוגיה חדשנית. נראה כי הילדים "שבעים" משיטות הוראה מסורתיות ו"צמאים" לשינוי . פרדיגמת ההוראה החדשניות מאתגרת ועקרון ההתמשחקות עשוי להוות פלטפורמה נוספת וחדשה לשינוי ולצמצם את מרחק הזרות בין עולם ביה"ס ועולם הלומדים. הילדים שמרבים לשחק בעולם שמחוץ לביה"ס ,יחשפו ללמידה מסוג אחר, למידה שתהיה עבורם שונה, ידידותית ומאתגרת .






מקורות מידע:

1. התמשחקות (Gamification) בהוראה- פורטל מס"ע

2. Gamification: המשחקים נכנסים לכם לחיים מתוך "הארץ"

3. מלכה, א' 2012 התמשחקות בכיתה

מה בין השפה הגלובלית לפער הדיגיטלי בישראל?

הפער בין אלו המשתמשים בטכנולוגיית המידע ונהנים מפרותיה לאלו ‫שאינם משתמשים בה, מסיבות שונות, מכונה "הפער הדיגיטלי".

במסגרת הקורס " שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה"  בהנחיית ד"ר מישר טל חגית, התוודענו לסיבות שהובילו ליצירת פער דיגיטלי בישראל, ביניהם:  מחסור בתשתית הנדרשת ‫להתחברות , ‫מצב כלכלי: חוסר יכולת לממן את הנדרש לשם ‫התחברות, ‫אי מודעות: חוסר הכרה בחשיבות של ‫ההתחברות לאינטרנט, ‫רתיעה (טכנופוביה) : פחד מפני הטכנולוגיה ‫וקושי לרכוש את המיומנויות הנדרשות, ‫ואידיאולוגיה: התנגדות לשימוש בטכנולוגיה ‫ולערכים שהיא מייצגת.

אחת הסיבות שמשמעותית בעיניי ושאינה קשורה במישרין לשליטה דיגיטלית היא מחסום השליטה בשפה האנגלית. מניסיוני האישי כמהגרת דיגיטלית החווה את השפה האנגלית כמחסום, ומקריאת מאמרו של ד"ר יובל דרור "ישראלים בעידן הדיגיטלי 2012" התחדדה בי התובנה שבנוסף לשליטה ולנגישות לכלים הטכנולוגיים נדרשת שליטה בשפה האנגלית. במחקר נמצא כי  "דוברי הערבית הגולשים באינטרנט ציינו שהם תרים אחר מידע חדשותי בשיעור הגדול פי שלושה ( 40%)  מאלו ששפת האם שלהם היא עברית. (13%)  כמו כן רק 4% מהיהודים הוותיקים מחפשים מידע רק או בעיקר באתרים זרים. נתונים אלו מעידים על שימוש מועט של דוברי עברית באתרים "שאינם דוברי עברית".

הדבר מחדד את מרכזיותה של השפה האנגלית בחיי היום יום גם בארץ הקודש בה קמה השפה העברית לתחייה. אין ולא היה  עוררין על חשיבות לימוד האנגלית בישראל כיום. למעשה כל הידע החשוב בעולם מועבר כיום דרך השפה האנגלית המכונה לפיכך גם שפת תקשורת בינלאומית ואף שפת עולם (World Language). שליטה באנגלית משמשת כיום לא רק כתנאי קבלה וביצוע בלימודים אקדמיים, בתעשייה וברוב מקומות העבודה בישראל ובמקומות אחרים בעולם אלא היא  משמשת כיום אף ערוץ תקשורת בקרב קהילות רבות בעולם . לפיכך, חוסר ידע בשפה האנגלית חוסם קבלת עבודות, כניסה למוסדות השכלה ולעניינו – חוסם ופוגם בתפקוד באמצעים האלקטרוניים ובעולם הגלובלי. ד"ר יובל דרור מציין במאמרו כי העברית היא "העדפה קשיחה" (העדפת השפה הלוקאלית- מקומית) בקרב דוברי העברית דבר היוצר  מגבלה בפתיחות לתכנים מקוונים שאינם "דוברי עברית". לעומתם דוברי הערבית, הרוסית והאנגלית רגילים לחיות בעולם דו-לשוני ומשום כך הם פתוחים יותר לתכנים מקוונים שאינם מוצגים בפניהם בשפת האם שלהם , אלא בשפה הגלובלית.

אם כך, המסקנה המתבקשת היא כי יש להקדים ולהורות את השפה האנגלית כשפת חובה מגיל צעיר (אולי כבר בכיתה א')  כדי להנגיש לדוברי העברית תכנים בהם השפה היא מכשול. כלומר האוריינות המחשבית תכלול גם את מרכיב השליטה בשפה האנגלית, ההכרחית לגלישה באתרי תוכן כלל עולמיים, רשתות חברתיות ושאר אתרים באינטרנט הגלובלי ש"אינם דוברי עברית".

מקורות מידע:

"ישראלים בעידן הדיגיטלי 2012" - ד"ר יובל דרור

הוראה -זה משחק ילדים

"משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם" מריה מונטסורי 

ילדים נולדים לעולם העשיר במשחקים, לומדים מהם והתפתחותם תלויה לא מעט באפשרויות המשחק הרבות המוצעות להם. את הלמידה דרך המשחק הם ממשיכים בגני הילדים. כולנו זוכרים את המשחקים הדידקטיים, המשחקים סוציו דרמטיים , השימוש הרב בכל החושים , כשכל משחק תורם בדרכו להתפתחות הקוגניטיבית והחברתית של הילד. במעבר לכיתה א' הילדים מגיעים למסגרת נוקשה יותר, שמדגישה יתר על המידה את הדרישות להישגים ופחות את המשחקים אליהם הורגלו הילדים ובאמצעותם התפתחו ולמדו. יש שהגדירו את המעבר כ"אובדן הילדות"... ונראה כאילו שהלמידה בבי"ס מתרחשת באופן אחיד בשונה מדרך החוויה והמשחק שאופיינית לגן הילדים.
כמחנכת כיתות א'-ב' אני מרבה לשלב את המשחק בתהליך ההוראה. שילוב המשחק תורם להעלאת המוטיבציה ללמידה, לשיפור יכולות תקשורת בין אישיות, להבנת חוקים וכללים , ולחיזוק וביסוס החומר הלימודי. הכיצד? יוצקים את התוכן הלימודי לתבניות משחק קיימות ובעידן הטכנולוגי האפשרויות אינסופיות.
בפורטל מס"ע פורסם מאמר העוסק ב"למידה מבוססת משחקים מתוקשבים – תמונת מצב 2011 ". בעיקרו דובר על יתרונות השילוב של משחקי הלמידה בכלל ומשחקי המחשב בפרט - "שימוש במשחקי מחשב ומשחקי למידה יכול להעשיר את חווית הלמידה המסורתית ולהפוך את תהליך ההקניה של חומר משעמם לחוויה מלהיבה ומרתקת ע"י יצירת אלמנטים של תחרות והחדרת מוטיבציה בלומדים".
בעבודתי אני מדגישה ומאמצת יותר את היבטי החוויה והגיוון ופחות את ההיבט התחרותי שיכול מצד אחד להניע את מי שמונע מתחרות ולעכב את מי שתחרות לא מניעה אותו. ההיפך הוא הנכון. מהמדור: סביבות למידה ממוחשבות
שגב (2011) טוענת כי "מאז ומתמיד ידענו שאת הדברים החשובים והמסובכים ביותר לומדים דרך משחק, ושאין דבר רציני יותר ממשחק... בני כל הגילאים מבלים יותר ויותר שעות בסביבות משחק, ובתוך כך הם רוכשים מיומנויות חברתיות, קוגניטיביות ורגשיות.
המשחק מזמן ללומדים ללמוד ולהרחיב את מעגל הידיעה שלהם ומצד שני הוא הזדמנות אותנטית לשכלול מיומנויות של כישורי חיים.
לאחרונה פורסם ב Massachusetts Institute of Technology )MIT) דו"ח מחקר חדש אשר מחזק את עמדתם של המצדדים בפיתוח משחקי מחשב חינוכיים ללמידה פעילה בביה"ס. עפ"י הדו"ח , כאשר מפתחים בצורה נכונה את המשחקים הלימודיים המתוקשבים ובזיקה לתוכנית הלימודים יכולים התלמידים להבין טוב יותר תהליכים ותכנים הנרכשים במסגרת תוכנית הלימודים. משחקים חינוכיים בהם הושקעה חשיבה פדגוגית יכולים לסייע רבות ביצירת עניין ומוטיבציה של תלמידים בלמידה וגם בהעמקת ההבנה של הילדים לגבי נושאים מורכבים בתכנית הלימודים.
כמו כל דרך הוראה המוכרת לנו , גם בהוראה באמצעות משחק בכלל והמשחק באמצעות המחשב בפרט, נדרשת מאיתנו המורים חשיבה פדגוגית. אל לנו לקחת את המשחק ככלי שיתרונותיו מובנות היטב ו"לאנוס " את הילדים בשימוש בו. יש להפעיל חשיבה מעמיקה לגבי המיומנויות שבאמצעותו אנו רוצים לבסס ובעידן החשיבה מסדר גבוה – הפוטנציאל הטמון בכלי זה הוא רב.
בצד הבנת הפוטנציאל הרב הטמון בשילוב המשחק בתהליכי הוראה / למידה נדרשת מהמורות השקעת זמן רבה, למידת יישומי מחשב , תכנון המשחק המלווה בחשיבה יצירתית ויישום התוכן הלימודי במשחק. לעיתים דרישות אלו מונעים מהמורים להסתייע באמצעי זה ככלי להוראה מיטבית. המציאות כיום השתנתה ועלינו לנצל ביעילות את הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו ולהתאימה לצרכי התלמיד בעידן החדש. הילדים "חיים ונושמים" דרך המשחקים ולכן עלינו להשתחרר מהחשיבה המסורתית והלמידה הפורמאלית הרגילה ולנסות להבין ולהתקרב לעולם הילדים. בדרך זו נוכל להשיג תוצאות טובות יותר לעשייה משותפת, מעורבות בלמידה, להגברת המוטיבציה ללמידה ועוד.
כמובן שהכל תלוי מטרה ומינונים. שילוב מושכל של משחקים בלמידה הוא המפתח להפיכתו לאמצעי מקדם הבנה ומעשיר את חוויית הלמידה. ובהשאלה למה שנאמר לגבי שילוב הסרטונים בהוראה -
שילוב משחק בהוראה ובלמידה לעולם אינו מסתיים בשיחוקו...

ולסיום, בבית ספר "עין הים" בחיפה הופכים את הלמידה למשחק ובאמצעות משחק הופכים כל שיעור לחוויה. שווה צפייה....

מקורות מידע:

1.למידה מבוססת משחקים מתוקשבים – תמונת מצב 2011

2. מחקר חדש בעדמשחקי מחשב חינוכיים בלמידה 

3. למידה מתוך משחקים

הוראה מהסרטים

"בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור" (הרב קוק)

את הפוסט הקודם " תקשוב – שינוי מבני ומהותי" סיימתי באמירה כי יש להשתמש ולנצל את הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו -המורים למינוף וקידום פרדיגמות חדשניות ולטובת הטמעה מיטבית של תוכנית התקשוב הלאומית .
בפוסט הנוכחי אתייחס לשילוב סרטונים בהוראה כחלק מהמהלכים שניתן ליישם להטמעת התוכנית. הסרטונים הם ייצוג תוכן חזותי-דינאמי המוכרים לילדים מהעולם שמחוץ לבית הספר. הסרטונים נתפסים כאמצעי "לא פדגוגי" / לימודי ובכוחם לקרב את הלומדים לתכנים המועלים בהם. במחקר של מאייר (2005) נמצא יתרון משמעותי בשימוש בוידיאו על תמונות סטטיות, בהיותו מספק יותר מידע ובהיותו מאפשר הבנה מעמיקה יותר של המידע. להערכתו, לתכני מולטימדיה השפעה משמעותית על המוטיבציה, העניין והמטה קוגניציה של הלומד.(מאייר 2005 בתוך גורן, קורץ, וחן 2011).
לסרטון מגוון רחב של מטרות: מהווה דרך לגיוון בלמידה ויציאה מן השגרה , יצירת הנאה ולמידה חווייתית, התנסות, יישום תוכן , העברת מסר וכו' תוך שילוב אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה כגון: שאילת שאלות, העלאת השערות והסקת מסקנות.
נקודה משמעותית נוספת מתייחסת לתזמון - מתי וכיצד ניתן להשתמש בסרטון בהוראה? האם כהקדמה וכגירוי לקראת הנושא הנלמד , במהלך ההוראה של הנושא או כסיום וכסיכום לנושא כולו? התשובה ברורה -ניתן לשלב את הסרטון בכל שלב בהוראה בהתאם למטרה שלשמה אנו מציגים אותו.
מתוך מגוון הנקודות שהועלו , אחד המשפטים היותר משמעותיים מבחינתי בהקשר זה נאמר ע"י המרצה אייל ליאת במסגרת הקורס"הערכת טכנולוגית מידע וידע" ואני מצטטת:"שילוב סרט בהוראה לעולם אינו מסתיים בהקרנתו".
"the focus has to shift from what students watch to how they watch"
אני חושבת שזוהי אמירה מרכזית ומשמעותית בהתייחס לסרטון בפרט ולכל אמצעי עזר בכלל. נדרשת עבודה מקדימה/ במהלך או בעקבות כדי לעגן את מה שנצפה עם מה שהובן ולפתח תובנות. לכן, יש לצרף לסרטון מטלת צפייה כדי שהצפייה תהייה משמעותית יותר עבור התלמידים "כאשר מורים נותנים הנחיות לפני צפייה בסרט ומאפשרים לפתח דיון ולהסיק מסקנות לאחר צפייה, הלומדים ערים יותר למסרים נוספים ומפתחים רעיונות מעמיקים" (פרופ' סלומון) שאם לא כן, הסרטון יישאר בגדר גיוון וחוויה אך לא יהיה בו את העומק והרווחים הטמונים בו.
מאמרה של ליאת אייל " שלושה תרחישי הוראה למידה בכיתה המקוונת" מתאר שלושה תרחישים לשילוב גישות פדגוגיות עדכניות וטכנולוגיות מידע מתקדמות . בחרתי לציין תרחיש אחד המתייחס להבנייה אישית של ידע באמצעות שילוב סרטון ודיון שיתופי . תרחיש זה רלוונטי יותר לעבודת ההוראה בכיתה בשל התשתית הטכנולוגית הנדרשת ליישומו- עמדת מנחה מקוונת הכוללת מקרן או לוח אינטראקטיבי, ומחשב לכל לומד - במעבדת מחשבים או מחשבים ניידים.
בתרחיש המנחה פותח את השיעור בהקרנת סרטון קצר המוצג במקרן או מוטבע בסביבת הלימוד. עדיף לבחור סרטון מרגש, משעשע או מעורר חילוקי דעות. מומלץ ללוות את הקרנת הסרטון במטלת צפייה כלשהי המכוונת את הלומדים להפקת משמעות לימודית. במקביל – יש לעגן את תכני הסרטון בפריטי מידע טקסטואליים - חשיפת פריט מידע הקשורים לתוכן שבסרטון ומתן אפשרות להגיב, למצוא עקרונות, להציג עמדות ופרשנויות באופן שיתופי על אותו המסמך, לסיום המפגש מתבקש כל לומד להתייחס ולסכם את תגובות העמיתים . באופן כזה, הסרטון הופך לאמצעי ליצירת ידע ותובנות בדרך קונסטרוקטיביסטית-חברתית בדרך מקרבת ושונה.
לסיכום, השונות בין הלומדים באה לידי ביטוי בדרכים רבות ומגוונות. לכל אחד יש את סגנון הלמידה שלו ואת הדרך בה הוא מבין טוב יותר. מרבית בני האדם הם אחד משלושת הטיפוסים הבאים – שמיעתיים, חזותיים ותנועתיים. בדרך ההוראה המסורתית הערוץ השמיעתי מקבל מקום רב. שילוב אמצעים חזותיים ובכללם הסרטון מאפשר לשליש נוסף של לומדים לקבל את המענה הראוי להם. הלומדים באמצעות תנועה עדיין מקופחים מבחינת ערוץ הלמידה שלהם. כמו בכל דבר, גם במקרה זה, הכל תלויי מטרה ומינון. לצפות בסרטונים כל משך הלמידה יגרום לרוויה ויחמיץ את פוטנציאל הלמידה הטמון בשילוב הסרטונים בלמידה.





מקורות מידע:


1. שלושה תרחישי הוראה למידה בכיתה המקוונת -אייל ליאת

2. גורן, ח', קורץ, ג' וחן, ד' (2011). הערכת ייצוגי ידע דיגיטליים בקורס משולב תקשוב. בתוך: : י', עשת-אלקלעי, כספי, א', עדן, ס', גרי, נ' ויאיר י' (עורכים) האדם הלומד בעידן הטכנולוגיה (עמ' 228-238). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה

3. מצגת מלווה קורס "הערכת טכנולוגית מידע וידע" בהנחיית אייל ליאת

תקשוב מבני ומהותי

במסגרת הקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה- היבטים בינלאומיים" בהנחיית ד"ר חגית מישר טל נתבקשנו להעלות לדיון את נושא "תוכנית התקשוב בישראל". להלן התייחסותי לנושא:
אחרי עשור של "קיפאון" במימוש המהלכים בנושא התקשוב (מאז התוכנית "מחר 98") הצהירה תוכנית התקשוב הלאומית על מטרה - סגירת הפער בטכנולוגיית המידע בין בית הספר לעולם שמסביב ולאפשר לבוגרי מערכת החינוך השתלבות טובה בחברה.
אתייחס לתהליכי ההטמעה של תוכנית התקשוב הלאומית משתי נקודות מבט- האחת במבט מבני / ארגוני והשנייה במבט מהותי / תוכני.
בהיבט המבני/ ארגוני ישנה התקדמות אל עבר מימוש המטרות של תוכנית התקשוב. ברמת התשתיות חל שיפור רב: בבתי הספר ישנן עמדות מחשב ביחס משתנה למס' התלמידים, ישנן סביבות למידה מתוקשבות, תכנים דיגיטלים , מחשב לכל מורה, מערכות מתוקשבות לניהול הלמידה ועוד. עדיין רמת התשתיות טעונת שיפור.
בהיבט המהותי / תוכני ישנה הסכמה הצהרתית כי המהלך מחוייב המציאות וצריך להיעשות. התקשוב נתפס כתורם ללמידה וכמעצים יכולות וביצועים של מורים ותלמידים. אך בפועל, נעשה שימוש מועט בתקשוב לתמיכה בהוראה ובלמידה. הכשרת המורים מסתכמת בהשתלמות בת 30 שעות שאמורה לתת למורים מענים מגוונים החל משינוי עמדות וכלה בידע ובכלים מתוקשבים המשולבים בתכני ההוראה (יומרני משהו).

אני מסכמת את התייחסותי ברוח דבריו של ד"ר עופר רימון (2010) שצריכה להיות חבירה של כל האלמנטים (גישה הוליסטית שנוגעת לרכיבים המשלימים זה את זה) הכרוכים במהלך כדי להבטיח את הצלחת התכנית והשגת מטרותיה – איכות התשתיות , תחזוקה, תכנים דיגיטלים ראויים המקושרים לתוכניות הלמידה ובדגש על הכשרת הלבבות של עובדי ההוראה.
המשימה הלאומית הבאה, כפי שאני רואה אותה, היא קידום פרדיגמות חדשניות בהוראה במהלך מאוזן תוך חשיבה על הדרכים להשתמש בטכנולוגיה לשיפור ההוראה כבעלת ערך פדגוגי מוסף שהרי "אחת הציפיות מיישום טכנולוגיית המידע בבתי הספר היא להביא למימוש של פדגוגיה חדשנית שצריכה להוביל ללמידה אפקטיבית בשתי רמות: למידה של תחומי תוכן מסוימים -למידה מסדר ראשון, ולמידה של "איך ללמוד" ו"איך לחשוב" -למידה מסדר שני" ( רימון, 2010 ).
ברמת התשתיות בהחלט נעשו מהלכים רבים לטובת מהלך ההטמעה אך ברמה הפדגוגית – עדיין ארוכה הדרך ובוודאי שהשימוש במחשב למינוף ולקידום פרדיגמות חדשניות נראה כמהלך עתידני ושאפתני.





מקורות מידע:
1. מאמר של ד"ר עופר רימון המציג את הרציונל של תכנית התקשוב הישראלית :
http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=16900&CategoryID=1730&Page=1
2. דוח מבקר המדינה לשנת 2012 המציג את מסקנותיו לגבי תכניות התקשוב של ישראל לאורך השנים
3. ממצאי מחקר השוואתי בינלאומי- SITE 06 (תקציר מנהלים)
http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/A309E050-32FE-4213-83D8-D1357C4EFF77/103948/SITES_2006_full_report.pdf

תהיות על חוויה בלמידה

במסגרת "מסעותיי" ברחבי האינטרנט קראתי מאמר מאיר עיניים שנושאו "השפעת השימוש במחשבים על חוויית הלמידה של תלמידים בכיתות הלימוד". (הולנדס 2004) .  ע"פ המחקר שנעשה, נמצא שהשימוש במחשבים משפיע על האינטראקציה הוורבלית של הלומדים המשתמשים במחשב,  על הרגלי העבודה, ועל שימוש במקורות ודיוק בעבודה. הממצאים מראים כי אכן למחשב יש השפעה על תהליכי הלמידה של התלמידים הלומדים באמצעות מחשב.

המאמר עניין אותי משום היותו מתקשר באופן ישיר ללמידה שלי  ולחיפוש המתמיד שלי אחר הפיכת הלמידה למעניינת ובעלת משמעות .

בסיום הקריאה נשארתי תוהה היכן בדיוק באה לידי ביטוי החוויה בלמידה???

האם השפעת החוויה בלמידה היא רק על האינטראקציה בין הלומדים ,עבודה עצמית, ממוקדות במשימה, אפקטיביות?  

בעקבות התהיות החלטתי לבדוק את המושג "חוויית למידה" .

 ד"ר גד יאיר (מקור לחינוך 1998) חקר ומצא שחוויות ואתגרים חיוניים ללמידה. הוא הגדיר את המושג "חווית למידה" באמצעות ארבעה משתנים :

1.      תחושת שליטה של התלמידים שהתבטאה בגאווה, שקט, שמחה וחוזק.

2.      תחושת פעילות .

3.      הנעה פנימית (עניין והנאה בלמידה)

4.      תחושת הצלחה בלמידה

מרגע זה הבנתי "היכן" נמצאת חוויית הלמידה באמצעות השימוש במחשב, התלמיד אקטיבי  וחשוף למידע רחב אותו הוא חוקר והופך את הלמידה לחוויה.  השימוש במחשב ללמידה , כלי המוכר היטב ללומד, תורם להנעה הפנימית שלו, ואלו תורמים לתחושת ההצלחה בלמידה.

השלב הבא של ההתחבטות היא בשאלה : האם ניתן לומר ולשייך את הלמידה בבי"ס כחוויה?

 במרבית הזמן הלמידה מתנהלת מתוך צורך בעמידה בלוחות זמנים והישגים נדרשים, לומדים כי "צריך" וזה מכתיב גם "איך" מאוד ברור ומסוים.  כידוע, ההוראה הפרונטלית מאוד חסכונית בזמן ונותנת תחושה של שליטה בהספק.

בחלקת האלוהים שלי – בכיתתי, אני משלבת אלמנטים שונים שיאפשרו את חווית הלמידה וביניהם הוא שילוב המשחק כדי ליצור עניין ולהגביר את המוטיבציה של התלמידים ושלי כמורה. אני משתדלת, בכל הזדמנות שהדבר אפשרי, לחשוב על למידה בעלת גוון אחר, פחות מסורתית ויותר יצירתית ומעניינת.

הגדרתו של גד יאיר את מרכיביה של חוויית הלמידה האירו את עניי וימשיכו להעסיק אותי בעבודת ההוראה. כאשר ממזגים את התובנות משני החוקרים הללו עולה כי שילוב המחשב נותן מענה ומקדם את חוויית הלמידה (כפי שטען הולנדס) בדגש על כל מרכיבי ההגדרה ( כפי שהגדיר גד יאיר) וזה נותן "צידוק" נוסף לחשיבות המהלך של הטמעת התקשוב תוך דגש על שימוש מושכל במרחבי התקשוב הקיימים.

מקורות מידע:

1.      הרבה חוויות וגם קצת אתגרים – ד"ר גד יאיר

2. "השפעת השימוש במחשבים על חוויית הלמידה שלתלמידים בכיתות הלימוד". (הולנדס 2004) .