"יכולת ללא הזדמנות אינה שווה דבר"

לפני כחודש התפרסמה במעריב כתבה בעניין הפניית יתר של תלמידים לחינוך המיוחד. בכתבה נטען כי בשנתיים האחרונות חל גידול של 43% במספר המופנים לחינוך המיוחד.  תלמידים המוגדרים נורמטיביים אך סובלים מקשיי למידה, עוזבים את בתי הספר בחינוך הרגיל ומצטרפים למוסדות החינוך המיוחד, זאת לעומת ירידה בשילוב התלמידים בחינוך הרגיל. בבדיקה שערך משרד החינוך נמצא כי הסיבה המרכזית לעלייה יוצאת הדופן היא תסכול וחוסר התמודדות של התלמידים בעלי לקויות הלמידה במערכת החינוך הרגילה.

ברצוני להתייחס לתופעה מטרידה זו.

אתחיל את הדיון בסוגיה מהמודעות ההולכת וגוברת לנושא. אנשים פחות חוששים לערוך אבחון ולאתר האם ישנה בעיה. פעם, היה חשש והימנעות אפילו משלב ראשוני זה. זוהי בהחלט מגמה מבורכת, זהו צעד ראשון ומשמעותי בדרך לטיפול.  אך פה גם טמונה הבעיה: מנגנון האבחון קיים, נגיש ובר השגה, אולם לאחר שנמצא קושי כלשהו ,בעיית קשב או בעיית למידה,  המענה שנותנת מערכת החינוך הציבורית מוגבל ביותר. כדי לקבל 3 שעות שבועיות של הוראה מתקנת יש צורך לעבור ועדת שילוב ולקבל את אישור הועדה כי השעות הללו הן שעות של החינוך המיוחד. במקרים מיוחדים ניתן לקבל תרפיה באומנות בהיקף של שעה שבועית אחת ( גם כאן אפקטיביות הטיפול מוטלת בספק ).

מסגרת הלמידה בשילוב היא קבוצה של 5 תלמידים  מאותה שכבת גיל (וזאת בשל היקף התלמידים הזקוקים לשעות שילוב) ,לעיתים לצרכים לימודיים שונים וזה מחייב את המורה לניהול זמן הלמידה באופן אפקטיבי כך שתגיע לכל לומד ותקדם אותו. כמו כן לעיתים שעות השילוב מותאמות לשעות העבודה של המורה ולא לתלמידים.

חוק השילוב הוא צודק, חשוב ונכון אך בתנאים הקיימים, יישומו לוקה בחסר וכך קורה שהמערכת לא מצליחה לתת מענה הולם וילדים עם יכולת מופנים למסגרות אחרות.

"יכולת ללא הזדמנות אינה שווה דבר".אמר נפוליאון.

הכיצד ניצור את ההזדמנות?

האם ניתן לומר בבטחה שמוצו כל האפשרויות הקיימות במסגרת החינוכית למניעת מעבר התלמיד למסגרת החינוך המיוחד ?

בעקבות הממצאים החריגים הגדיר משרד החינוך יעד מועדף- יעד ההכלה: 

"שילוב הלומדים וקידומם בחינוך הרגיל תוך הרחבת יכולת הכלתם ומתן מענים מגוונים". אציין בקצרה את מטרות היעד שתועדו במסמך שהפיץ משרד החינוך להיערכות לקראת שנה"ל תשע"ג:

1.    חיזוק, הרחבה והעמקה של פעולות השילוב וההכלה כך שהלומדים יוכלו להמשיך ללמוד ולהתקדם במסגרות החינוך הרגילות.

2.    מתן מענה מגוון לשילוב הלומדים בחינוך הרגיל באופן שימנע את הפנייתם לחינוך המיוחד טרם מוצו כל האפשרויות לקידומם בחינוך הרגיל.

3.    הפעלת מסגרות חינוך מיוחד לילדים הנזקקים לכך רק לאחר שנבדק כי המענים המקצועיים שניתנו בחינוך הרגיל מחייבים למידה במסגרת מיוחדת.

דרכי הפעולה המוצגים במסמך לשם השגת היעד:

1.      מתן מענים משמעותיים בחינוך הרגיל כך שפחות ילדים יזדקקו להפנייתם ללמידה במסגרות החינוך המיוחד.

2.      הפעלת תכנית מוסדית רב מערכתית המכוונת לשילוב הלומדים במערכת החינוך הרגילה תוך הרחבת ההכלה והקידום של הלומדים המתקשים ובעלי לקויות )לקויות למידה וקשיי התנהגות(.

3.      הכשרת מפקחים, מנהלים, סגני מנהלים, יועצים ומורים המלמדים במסגרות שונות בנושא השילוב והרחבת יכולת ההכלה שלהם שתאפשר קידום של תלמידים מתקשים בחינוך הרגיל.

הקשיים הניצבים עם החלתו של יעד ההכלה רבים אך הם מהווים אתגר למערכת החינוך כולה ולמורים בפרט. ישנו צורך להכשיר את הלבבות ולצייד מורים בהבנה ובכלים איך להכילם הכלה למעשה. המערכת ברמת המטה מגייסת מורי מורים ומדריכים שילוו צוותי חדרי מורים בדרך ליישום היעד. לדעתי, זוהי משימה לאומית ממעלה ראשונה וחוסנה של המערכת צריך להבחן על סמך הישגיה ועל סמך פרמטר נוסף שהוא מניעת נשירה וזליגה של ילדים למסגרות מחוץ לחינוך הרגיל.

מקורות עזר:

מארז תכנון, ניהול והיערכות לשנה"ל תשע"ג-  המנהל הפדגוגי משרד החינוך