במשך 4 שנים הייתי מדריכת
שיטת קריאה בנוסף לעבודתי כמחנכת כיתה ורכזת שפה בבית הספר בו אני מלמדת.
קודם לכן, הייתי שנים
רבות מודרכת בהיבטים שונים הקשורים לעבודת המורה. הייתה מדריכה "מועדפת"
כיון שספקה למשתלמות חומרי עבודה לתלמידים ( חומרים מתוקשבים משמעותיים לעבודה, שמה
שנשאר הוא להוסיף את לוגו ביה"ס ולצלמם כמספר התלמידים). לאורך כל הדרך לא
הפסקתי לתהות מדוע אינם מתעסקים במהות ולא רק באמצעי?
בימים אלו המורות
נדרשות להשתתף בהשתלמות של התוכנית הלאומית לקראת המאה -21 . מתברר שמערכת החינוך
שכרה חברה חיצונית שהיא שמכשירה את המורים.
מדוע? האם בקרב
אנשי ההוראה אין כוחות לכך? מה עם רכזי התקשוב הבית ספריים – האם זה לא יעצים אותם
להוביל את הצוות למקום הטכנולוגי המיוחל? אני מתעלת מההיבט הכספי שגם הוא משמעותי
ומתרכזת בתופעה בה ישנה הצפה של הדרכה במערכת.
מלבד זו אני תוהה
לגבי איכות ההכשרה שניתנת ע"י מקור חיצוני ולא ע"י אנשים מהשטח שמבינים
טוב יותר את משמעות הפדגוגיה האיכותית המשולבת תקשוב ולא עוד חשיפה לכלים תקשוביים
ללא הבנת מהותם .
בכל בית ספר ישנה
מדריכה חיצונית של תחומי דעת שונים: מפתח הלב, של שפה, של מדעים, של חשבון, של
תקשוב, של קל"ע (עולים חדשים) ועוד.
בצד זה בתי הספר
התחילו להצמיח כוחות פנימיים שירכזו ויובילו את תחומי העשייה השונים. אני רוצה
לברך על המגמה וחושבת שזהו המפתח להצעיד את בתי הספר קדימה – ליצור מומחיות של
אנשים בתוך הצוות כדי שיצעידו אותה קדימה בגאון. יש לכך יתרונות רבים – העצמה
אישית ומקצועית, מיצוב ההוראה, שדרוג בתי הספר, יוקרה מקצועית ועוד.
המורים המובילים
יוכשרו במסגרות מתאימות ומקצועיות וזה יאפשר אופק וביטוי למקצועיות של המורים גם
למי שאינו חותר לתפקידי ניהול ורואה את יעודו ועוצמותיו בהיבטים הפדגוגיים.
אני מברכת על המהלך
ומקווה שאנשים ראויים יהיו חלק ממנו וזה ישדרג את עבודת ההוראה בדרך להשגת היעדים
הלאומיים – חברתיים המצופים ממנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה