6 במאי 2012

הכשרת מורים

http://www.itu.org.il/Index.asp?CategoryID=1609

בספטמבר 2007 , כשפורסם דו"ח מקנזי שבדק מערכות חינוך בעולם, עלה מחדש המרכיב המשמעותי של מערכות חינוך טובות ומצליחות והוא – איכות כוח ההוראה.
החידוש היה שמספר התלמידים, כפי שהיה מקובל לחשוב, אינו מהווה גורם בהצלחה אלא איכות כוח ההוראה. הדבר החזיר את הפוקוס והזרקור אל המורים ובהקשר זה נטען כי "איכות המערכת אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". 

המורים, ששנים רבות היו שק האגרוף הלאומי, שוב היו במוקד של ההצלחה או העדרה. נכון הוא שלמורים ישנה אחריות רבה על כל אחד ואחד מהתלמידים בכתה אך ישנם גורמי רקע ואחרים שגם הם "שחקנים פעילים" במגרש ההצלחה או אי ההצלחה. להטיל את מלוא האחריות על כתפי המורים אינה במקומה.
שיקולים רבים מביאים מורים לבחור במקצוע זה – החל מטעמים אידיאוליגיים של שליחות ותיקון חברתי וכלה בשיקולים של נוחות ושכר משתדרג. השונות במניעים והשונות הפרסונלית היא נתון שיש לכבדו. בטווח הזה של מניעי הבחירה במקצוע ההוראה ברור הוא שבחירה שבאה משיקולים אידיאולגיים על פניו נראית מבטיחה יותר אולם, לא די בכך כדי להיות מורה טוב. תהליך הכשרת המורים מכוון בעיקרו לתת למתכשרים אוריינטציה למקצוע. מבחינת הידע – הידע הוא רב והבחירה במה ראוי היא בחירה של המוסד המכשיר.
כמתכשרת להוראה בעברה, אני מרגישה שההכשרה מציידת יותר במידע תיאורטי ופחות מושם דגש על הפרקטיקה. להיות מורה זו אחריות רבה וכבדה.
קובעי המדיניות חייבים להחליט על הדברים החשובים שצריך להנחיל לפרחי ההוראה כדי שיבצעו את תפקידם באופן המיטבי ולהנחיל להם ארגז כלים שיעזור ויסייע להם בהתפתחותם המקצועית במטרה לייעל ולהשביח את תהליך ההוראה - למידה. צריך לנהל מערך של ליווי ופיקוח במטרה להבטיח כי מי שקבל את המשמרת החינוכית אכן ראוי לכך ויודע מה ואיך עושים.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה