from hard to hard -מהרד קופי להרד דיסק

בעקבות המהלך של הטמעת  תוכנית התקשוב הלאומית החל רעש בבתי הספר הנדרשים להתקדמות טכנולוגית דיגיטלית. המעבר לא פשוט, השינוי הטכנולוגי מהיר מאוד ונדרשת היערכות גדולה בבתי הספר לקראת שינוי התפיסה הפדגוגית לקראת פדגוגיה חדשנית ומתוקשבת.

כחלק מהתהליך  , המורים נדרשו לעבור הכשרה (שאלת איכות ההכשרה תלוייה ועומדת ומחייבת התייחסות נפרדת ), לבנות שיעורים מתוקשבים ( בפועל-הכנסת כלים מתוקשבים וישומים למיניהם לשיעורים קיימים), מילויי טפסים רבים  (מחשוב טפסים קיימים ונוספים) ושימוש בטכנולוגיה לניהול הכיתה: בדיקת נוכחות, שיעורי בית, הבאת ציוד, מערכות למידה , מועדי מבחנים, אירועי משמעת וכ'.
האם ניתן לקרוא לפעולות אלו מהפכה?
האם הפדגוגיה נשארת המטרה והציר המרכזי בביה"ס והופכת לחדשנית באמצעות הכלים המתוקשבים או שמא היא מפנה את מקומה לקדמה הטכנולוגית?
לפי דעתי, מהפכת התקשוב מתיימרת לחולל שינוי בשני ערוצים – בערוץ המנהלי-ארגוני ואין ספק שניתן לראות את מילוי הטפסים באופן  דיגיטלי כיתרון  . זה מייעל את הנושא הדיווחי - הפקת הדוחות האישיים והכיתתיים באמצעות לחיצה על מקש אחד ובנוסף  זה מקדם חשיבה ירוקה של שמירה על  איכות הסביבה. אך לא די בכך. אנשי שם רבים טוענים כי אם התוכנית הלאומית של תקשוב לקראת המאה 21 לא תשקיע בשינוי מהותי של ההוראה והלמידה , נקבל טכנולוגיה ולא פדגוגיה. לכן יש לחתור למציאות בה התקשוב משולב בפדגוגיה ולתת לה מקום נרחב יותר בתהליך הטמעת השינוי.בתוך עמי אני יושבת ואני מכירה צוותי הוראה ששוטטו באתרי אינטרנט וחפשו מה יש בהם  ואיך זה יכול להתאים להם בהוראה בכיתה  תחת חשיבה של הגדרת מטרות -  מה רוצים ללמד –ולאחר מכן לחפש דרכים לשילוב הכלים הדיגיטלים הקיימים. כלומר נוצרה מציאות מעוותת של האמצעים שמגדירים את המטרות ולא להיפך.

אתיקה ומוגנות ברשת - כמורה וכאם

בדצמבר 2011 פורם חוזר מנכ"ל בנוגע לאתיקה ומוגנות ברשת : "התהליכים הדינמיים המתרחשים בעידן טכנולוגיות המידע והתקשורת משפיעים על אורח החיים, על דרכי התקשורת ועל צריכת מידע. רשת האינטרנט מציעה מרחבים שונים ללמידה. הרשת מציבה בפנינו אתגרים חדשים בשל הכמות והמגוון של המידע ואפשרויות השיתוף והתקשורת האינסופיים. המרחב הדיגיטאלי משפיע על חיינו בכל התחומים – האישיים, המקצועיים, החברתיים וכו' – ומעורר חשיבה מחודשת על גבולות חופש הביטוי, על זכויות הפרט ועל נורמות שונות שהשתרשו במאה העשרים" . חלק לא מבוטל מהחוזר מדגיש את חלקנו כאנשי חינוך: "על אנשי החינוך לפעול להעלאת מודעות התלמידים והוריהם באשר להשפעת הרשתות החברתיות לחיוב ולשלילה. עליהם להקפיד כאנשי חינוך על אמות מידה אתיות ומקצועיות בהתנהלות מקצועית ברשת האינטרנט ולפתח בקרב התלמידים כישורי חיים להתנהלות ברשת ולקבוע נהלים וכללים לשימוש מושכל ואתי באתרים בית-ספריים וברשתות חברתיות. .( מתוך חוזר מנכ"ל  12/2011– אתיקה ומוגנות ברשת האינטנט)כאשת חינוך פעלתי על פי הנכתב בחוזר המנכ"ל , מפגשי הורים, פעילויות הורים ותלמידים, מעקב שוטף אחר התנהלותם באתר הבית ספרי והפורום הכיתתי, התמדתי בהפעלת התוכנית במסגרת שיעורי כישורי חיים כחלק ממצבי החיים שהתלמידים חווים ונדרשים להתמודד אתם בחיי היומיום שלהם בבית-הספר, במשפחה ובחברה.אך כאם לילד בן 11 , יליד דיגיטלי שהידע הרב שרכש באופן עצמאי באמצעות הטכנולוגיה שברשותו ( כמובן שלא רכש זאת מהוריו) , מרגישה ש"נפלתי ברשת". אני פועלת מתוך אינטואיציה אימהית , ויודעת שלא דיי בכך.מה עליי לעשות עם כל הידע על המוגנות ברשת? באופן תיאורטי חשפתי אותו לכל, אינספור שיחות על המוגנות ברשת . אולם  אני מוצאת את עצמי כבולה וחסרת אונים אל מול הידע העצום שלו כשאין באפשרותי להתחרות בו ולכן גם אינני מסוגלת לבדוק האם הוא מיישם את כל "ההרצאות" שלי . לעקוב אחריו בפייסבוק לא ניתן ( הוא מספיק מתוחכם לפתוח כמה נוספים), האם הוא מנהל שיחות בסקייפ עם ילדים בני גילו? ( בתקווה...) מה בעניין רכישת שרתים ומכירת אתרים שבנה, האם לאפשר זאת? האם צריכת הידע האינסופית שהטכנולוגיה מאפשרת איננה מערערת את הסמכות ההורית?איך מתמודדים עם הידע העצום הזה שיש לילדינו  ??  

האתגר הוא גדול, והפחד ... עוד יותר.

"תיכון ההזדמנות האחרונה"- בעקבות צפייה בסרט

במסגרת הקורס "מדעי החינוך במאה ה-21 " נחשפנו לסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה". סרט "מעורר השראה", כך כינתה אותו ד"ר גילה לוי-עצמון. הסרט מציג את סיפורו של בית ספר "ברנקו וייס" ברמלה, אליו מגיעים תלמידים שהמערכת ויתרה עליהם, בית ספר המאפשר לתלמידיו לחלום ולהגשים. לפני הצפייה הוצגו מספר שאלות להתייחסות, שמבחינה פדגוגית פעילות זו מעוררת חשיבה וממקדת את הלומד להתייחסות לפרטים המשמעותיים בזמן הצפייה בסרט ( רגע של פדגוגיה...) . כשהצפייה ממוקדת מטרה, ניתן לצפות לעומקם של דברים כדוגמת החינוך במיטבו.  הסרט מעורר השראה  לכל אדם העוסק במלאכת חינוך ילדים, סרט המעביר לצופה את המסר החשוב ביותר בחינוך – האמונה בילד שהוא יכול להגיע רחוק למרות כל "המוקשים " שבהם נתקל בדרך. התמיכה, האהבה וההתמדה יכולים לעורר אצלו מוטיבציה פנימית להגשמת כל שאיפותיו באשר יהיו, ובעיניי זוהי מהות החינוך. ישנם ילדים שמגיעים ללא שאיפות ורצונות , מכורח הנסיבות, ומתפקידנו לחשוף אותם למסוגלותם ולפוטנציאל הטמון בהם. הכח המניע בבית הספר היה המנהל. יחד עם זאת יש לראות את תפקידו של המחנך כמשמעותי בתהליך וכחלק מראייה מערכתית שאמורה להניע קדימה את התלמיד . לעיתים אף מועבר לילדים מסר כפול. האחד מהצוות החינוכי שהילד יכול להצליח ולממש את יכולותיו והאחר מההורים שלא פעם מביעים חוסר בטחון ואינם מאמינים בילד וביכולותיו. ולכן לדעתי יש לעבוד בד בבד בשני רבדים: האחד, עם הילדים בעקביות והתמדה והאחר  עם ההורים כיצד עליהם להתמודד בצורה מיטבית עם הילדים , וזאת כדי לאפשר להם עתיד טוב יותר.
להלן הקישור לסרט: (רצוי לפתוח באמצעות דפדפן Explorer)

צפייה מהנה שרון