בעקבות המהלך של הטמעת תוכנית התקשוב הלאומית החל רעש בבתי הספר
הנדרשים להתקדמות טכנולוגית דיגיטלית. המעבר לא פשוט, השינוי הטכנולוגי מהיר מאוד ונדרשת
היערכות גדולה בבתי הספר לקראת שינוי התפיסה הפדגוגית לקראת פדגוגיה חדשנית
ומתוקשבת.
כחלק מהתהליך , המורים
נדרשו לעבור הכשרה (שאלת איכות ההכשרה תלוייה ועומדת ומחייבת התייחסות נפרדת ),
לבנות שיעורים מתוקשבים ( בפועל-הכנסת כלים מתוקשבים וישומים למיניהם לשיעורים
קיימים), מילויי טפסים רבים (מחשוב טפסים קיימים
ונוספים) ושימוש בטכנולוגיה לניהול הכיתה: בדיקת נוכחות, שיעורי בית, הבאת ציוד,
מערכות למידה , מועדי מבחנים, אירועי משמעת וכ'. האם ניתן לקרוא לפעולות אלו מהפכה?
האם הפדגוגיה נשארת המטרה והציר המרכזי בביה"ס והופכת לחדשנית באמצעות הכלים המתוקשבים או שמא היא מפנה את מקומה לקדמה הטכנולוגית?
לפי דעתי, מהפכת התקשוב מתיימרת לחולל שינוי בשני ערוצים – בערוץ המנהלי-ארגוני ואין ספק שניתן לראות את מילוי הטפסים באופן דיגיטלי כיתרון . זה מייעל את הנושא הדיווחי - הפקת הדוחות האישיים והכיתתיים באמצעות לחיצה על מקש אחד ובנוסף זה מקדם חשיבה ירוקה של שמירה על איכות הסביבה. אך לא די בכך. אנשי שם רבים טוענים כי אם התוכנית הלאומית של תקשוב לקראת המאה 21 לא תשקיע בשינוי מהותי של ההוראה והלמידה , נקבל טכנולוגיה ולא פדגוגיה. לכן יש לחתור למציאות בה התקשוב משולב בפדגוגיה ולתת לה מקום נרחב יותר בתהליך הטמעת השינוי.בתוך עמי אני יושבת ואני מכירה צוותי הוראה ששוטטו באתרי אינטרנט וחפשו מה יש בהם ואיך זה יכול להתאים להם בהוראה בכיתה תחת חשיבה של הגדרת מטרות - מה רוצים ללמד –ולאחר מכן לחפש דרכים לשילוב הכלים הדיגיטלים הקיימים. כלומר נוצרה מציאות מעוותת של האמצעים שמגדירים את המטרות ולא להיפך.