למידה משמעותית

המפתח ללמידה משמעותית

אחד מהדברים המאפיינים את מערכת החינוך ובתי הספר הוא הנכונות לבחון את המעשה החינוכי . בתי הספר נדרשים לבצע תהליכי שיפור ולהתוות דרך ברורה ליישום עקרונות של הוראה משמעותית למינוף ולקידום פרדיגמות חדשניות כמהלך עתידני ושאפתני.

במסגרת יום היערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים, נחשפתי לסרטון של  הרצאתו של ד"ר יורם הרפז (2012) "חמש הנחות יסוד לחינוך במאה ה-21".  הדהדו בי שתי אמירות חזקות במהלך הצפייה:

האחת -  "הטכנולוגיה הדיגיטלית לעולם לא תעשה בשבילנו את העבודה החינוכית. היא יכולה לשרת פדגוגיה רעה קרי ישנה,  ופדגוגיה טובה, חדשה".

השנייה -  "החינוך תקוע במבוי סתום משום שרובנו חושבים פדגוגיה חדשה אך מתקשים לתרגם אותה לפרקטיקה".  

בהרצאתו הוא מתאר את הנחות יסוד של הפדגוגיה הישנה , את תמונות בסיסיות המשתקפות בפרקטיקה של המורים כגון : אין תנאים ללמידה בבית הספר משום שהיא מבוססת על הקשבה, ההתייחסות לידע כאל חפץ, התודעה כמיכל ותכלית הלמידה וההוראה היא "תלמיד שיודע" שיש לו יותר חפצים במיכל.

לצד זה הוא מתאר את הנחות היסוד של הפדגוגיה החדשה שבבסיסה עומד הרעיון שלמידה טובה ומשמעותית הינה מעורבות התלמיד בתהליך והבנה בתוצר. התלמיד לומד היטב כאשר הוא מעורב בתהליך הלמידה , רק אז התהליך יכול להניב הבנה. לטענתו כל מה שנעשה בבית הספר כיום נוגד את התנאים החיוניים ללמידה טובה.

העיקרון המנחה את הלמידה המשמעותית מתבסס על הקביעה שתהליכי למידה המערבים אלמנטים חווייתיים, רגשיים, אותנטיים ואקטואליים לעולמו הפנימי של התלמיד מגבירים את תוצרי הלמידה, ההנעה והסיפוק. בתהליכי למידה אלו העיבוד הקוגניטיבי נעשה בעקיפין. יתרון בולט אחר מתבסס, שלא בכדי, על הגברת תפוקת הזיכרון כאשר מערבים אלמנטים אלו בתהליכי הלמידה.

הרצאתו עוררה בי גלים כיוון שהוא תאר את הבעייתיות  של עידן הדיגיטציה- לא ניתן ליצור באמצעות הטכנולוגיה טלאים לדגם ההוראה הקיים במערכת החינוך. עידן הדיגיטציה מחייב תפיסת הוראה ולמידה שונה בתכלית השינוי מ-3 סיבות מרכזיות: 1. הידע רב 2. הידע מתחדש 3. הידע נגיש לכל

לפיכך, התלמיד נדרש להתייחס לידע באופן חיובי, יצירתי וביקורתי והלמידה הינה פעילות פרשנית של הידע.

נראה שיש פער בין הדרישות האקדמיות מהתלמידים בפרדיגמת ההוראה הישנה (ללמוד זה להקשיב, ללמד זה להגיד, ידע הוא חפץ, תכלית הלמידה היא לדעת) ובין סביבת ההתפתחות והגדילה של הילדים – סביבות ומרחבים מתוקשבים.

בעולם הטכנולוגי אדם שלא מעורב  וצועד עם הקדמה ימצא עצמו לא רק נעצר במקום , חמור מזה - נסוג לאחור. לכן, מוטלת עלינו , המורים, החובה להכשיר את ילדי ההווה לדרישות המחר באופן מערכתי, מושכל , נכון ומיטבי.

אסיים, ברוח דבריו של  הרב קוק - "בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור"  ורק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע...

ממליצה בחום לצפות בסרטון..

צפייה מהנה,

שרון

צעד נוסף לקראת השינוי המיוחל..

"מקלדות במקום מחברות, תוכנות מתקדמות במקום ספרי לימוד ומחשב במקום מורה בכיתה". אמירה זו פורסמה השבוע בעיתון ידיעות ע"י תמר טרבלסי- חדד . הכתבה עוסקת בשיעורים וירטואליים כפתרון יצירתי שהציע משרד החינוך להתגבר על המחסור במורים בפריפריה. התלמידים ילמדו בכיתות קטנות והלימודים יהוו חלק בלתי נפרד ממערכת השעות הרגילה. תתכן אף למידה שיתופית בין תלמידים מבתי ספר שונים, כשהמורה ישהה במרכז הארצי.

דליה שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך התייחסה ליתרונות השיעור הווירטואלי באומרה כי "הוא יאפשר קידום ערכים חשובים של צמצום פערים ומתן שוויון הזדמנויות, קידום הישגים ומצוינות והתאמת דרכי למידה לחדשנות טכנולוגית".

קרניאל (2002) מתייחס בהרחבה לנושא וטוען כי בהוראה מרחוק והוראה מתוקשבת נלקחים בחשבון אלמנטים אנושיים, חינוכיים וטכנולוגיים, יש חזרה מהוראה פרונטאלית לשיטת הלמידה הישנה של חניכה,  ההוראה היא לקבוצות גדולות בעוד שהחניכה היא אישית, ניתן לבצע חניכה על ידי יותר מחונך אחד - ואז יש ניצול מומחיות והמורה יכול לכוון עצמו לכל תלמיד ותלמיד במערכת.

לדעתי חשוב להדגיש ולחדד את העובדה כי שעור מקוון דינו כדין שעור רגיל. הוא אינו מורכב מחומרי הקריאה בלבד. הלומד צריך להבין את מכלול המרכיבים של תהליך הלמידה והמורה מצידו, צריך לבדוק את המטלות, לקבוע את איכות הביצוע, לספק משוב ולהגדיר מסלול המשך בהתאם לרמתו וצרכיו של הלומד.

זה מתקשר במישרין עם סוגיית  תפקיד המורה בלמידה מקוונת – מה מקומו ואילו כישורים נדרשים ממנו?

אנדרסון (2011) סבור כי תפקיד המורה בלמידה מרחוק הוא מדריך, מסייע, ושותף כאשר התוכן הוא משני לתהליך הלמידה: המקור לידע טמון בעיקר בהתנסויות. יתרה מכך, חינוך מרחוק קונסטרוקטיביסטי העביר את הלמידה מרחוק מהעברת ידע במדיה אל שימוש בלמידה מבוססת תקשורת סינכרונית וא-סינכרונית עשירה באינטראקציות.

אין ספק כי למידה מקוונת היא שינוי ממעלה ראשונה בתפיסת ההוראה ובתפקיד המורה. קרניאל  (2002) מוסיף וטוען כי חלק גדול משיטות ההוראה המקובלות אינן רלוונטיות ללימוד מרחוק, היות ואין קשר עין עם התלמיד, ואין אפשרות לקרוא שפת גוף.
המורה המתוקשב מעביר את תכני הלמידה (את הידע הנדרש), צריך לפתור בעיות טכניות בהן נתקלים הלומדים, צריך לזכות לשיתוף פעולה של תלמידיו, תוך תשומת לב לצרכיהם הלימודיים, החברתיים, ולקשייהם, ובנוסף מהווה מתווך בין התלמידים לבין עצמם.

לאור זאת, תפקידו המסורתי של המורה כמקור הידע הבלעדי נעלם ובמקום זאת הוא הופך להיות מנחה ויועץ, המסייע, מוביל ומדריך בתהליך החקירה והבניית הידע. המורה הווירטואלי ניצב בפני אתגרים פדגוגיים ואישיים חדשים, אתגרים שמאפשרים לו לפרוץ לעולמות חדשים. המורה הוא הגורם המשלב את הסביבה המתוקשבת בהוראה ,ולכן המורה צריך לשאוף להכשיר את תלמידיו להיות לומדים עצמאים, חושבים ובעלי מכוונות עצמית ללמידה. לומדים היודעים לעשות שימוש נכון במידע ולהפכו לידע .

האתגר גדול ומחייב ולא פחות מעורר חששות והסתייגויות אך ברור הוא שהשינוי מחויב המציאות ומורים ימוקמו בו על הרצף של מתחיל עד מיומן.

מקורות מידע:

1. קישור לכתבה
2.  אנדרסון, ט'(2011) "שלושה דורות של פדגוגיה" 
3.  קרניאלמ' (2002) העברת קורס- שיעור וירטואלי
4. קרניאל מ' (2002)  דמות המורה הוירטואלי

“לא מתוך אונס ילמד הנער, אלא מתוך משחק" (אפלטון)

במהלך שנות עבודתי נדרשתי לתת את הדעת לחיפוש אחר דרכים מגוונות שיניעו את הילדים ללמידה ולהתקדמות ובתוך כך לתת מענים להטרוגניות בכיתה, לאפשר למידה חווייתית וליצור מוטיבציה אצל הלומדים, לעורר בהם סקרנות ופתיחות.זאת מתוך אמונה שעקרונות אלו יובילו את הילדים לרכישת מיומנויות חברתיות ולימודיות ולהישגים טובים יותר. אחת האופציות שאימצתי הייתה שילוב המשחק בהוראה , באמצעותו הילדים חווים את הלמידה ממקום מוכר ומשמעותי יותר עבורם, המהווה חלק משמעותי בחייהם- המשחק.
בהקשר זה ,נחשפתי לאחרונה למושג חדש המתחבר במישרין לנושא המשחק בהוראה- "התמשחקות" (Gamification) . הרעיון שעומד מאחוריו הוא "ללמוד תוך כדי משחק ולא לשחק תוך כדי לימוד" כלומר, לספק לתלמיד את חווית המשחק ובתוכה לשלב את הלימוד ולא להיפך. ( מלכה, א' 2012 ).



ההתמשחקות הוא תחום שבו משלבים אלמנטים שונים של משחק ביישומים מתוך העולם האמיתי (אלמנטים כגון: ניקוד, מעבר שלבים, בונוסים וכו( והתלמידים צוברים נקודות (ציון) כמו במשחק. התלמידים יודעים שההתייחסות ניתנת לכל צעד בהתנהלותם בכיתה, החל מביצוע המטלות ועד לאופן התייחסותם ללמידה.
דודי פלס, מפתח משחקים ומרצה בתוכניות ללימוד פיתוח משחקים, מוסיף ואומר כי "הרעיון של 'התמשחקות', הוא לקחת מכניקות שמשתמשים בהן במשחקי מחשב, כמו גם במשחקים אחרים, ולשלב אותן בתחומים שמעולם לא נחשבו כיפיים" .
וכעת מ"הלכה למעשה"... הרעיון של ההתמשחקות ותרומתו ללמידה ברור והשאלות הרלוונטית העולות לאחר החשיפה לרעיון הן בעיקרן - כיצד אוכל ליישם דגם הוראה מאתגר שכזה בכיתה שלי? האם הסביבה מאפשרת? ומה לגבי אוכלוסיית היעד- האם דגם זה רלוונטי לכל שכבת גיל? מהם הקשיים הצפויים? וכדומה.
אודי מלכה במאמרו "ההתמשחקות בכיתה" מתייחס ל"סיכון" שברעיון באומרו ש" עבור תלמידים צעירים ותחרותיים יישום התמשחקות עלול לגרום לכך שמעטפת המשחק תהווה עבורם את העיקר במקום הלמידה עצמה. היישום עבור תלמידים צעירים דורש תכנון ומעקב צמוד יותר."
כל יישום חדש בכיתה מלווה בחששות ובלבטים ובעיקר וויתור על איזור הנוחות והשליטה וזאת בצד האתגר להתמודדות עם משהו חדש. חשיבות העקביות וההתמדה בכל תהליך העבודה עם הילדים הוא קריטי משמעותי והמורה צריך לקחת זאת כדרך פעולה ביישום כל תוכנית או דגם הוראה חדש.
ברפורמות האחרונות עולה חשיבות שינויי פרדיגמת ההוראה - מפדגוגיה מסורתית לפדגוגיה חדשנית. נראה כי הילדים "שבעים" משיטות הוראה מסורתיות ו"צמאים" לשינוי . פרדיגמת ההוראה החדשניות מאתגרת ועקרון ההתמשחקות עשוי להוות פלטפורמה נוספת וחדשה לשינוי ולצמצם את מרחק הזרות בין עולם ביה"ס ועולם הלומדים. הילדים שמרבים לשחק בעולם שמחוץ לביה"ס ,יחשפו ללמידה מסוג אחר, למידה שתהיה עבורם שונה, ידידותית ומאתגרת .






מקורות מידע:

1. התמשחקות (Gamification) בהוראה- פורטל מס"ע

2. Gamification: המשחקים נכנסים לכם לחיים מתוך "הארץ"

3. מלכה, א' 2012 התמשחקות בכיתה

מה בין השפה הגלובלית לפער הדיגיטלי בישראל?

הפער בין אלו המשתמשים בטכנולוגיית המידע ונהנים מפרותיה לאלו ‫שאינם משתמשים בה, מסיבות שונות, מכונה "הפער הדיגיטלי".

במסגרת הקורס " שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה"  בהנחיית ד"ר מישר טל חגית, התוודענו לסיבות שהובילו ליצירת פער דיגיטלי בישראל, ביניהם:  מחסור בתשתית הנדרשת ‫להתחברות , ‫מצב כלכלי: חוסר יכולת לממן את הנדרש לשם ‫התחברות, ‫אי מודעות: חוסר הכרה בחשיבות של ‫ההתחברות לאינטרנט, ‫רתיעה (טכנופוביה) : פחד מפני הטכנולוגיה ‫וקושי לרכוש את המיומנויות הנדרשות, ‫ואידיאולוגיה: התנגדות לשימוש בטכנולוגיה ‫ולערכים שהיא מייצגת.

אחת הסיבות שמשמעותית בעיניי ושאינה קשורה במישרין לשליטה דיגיטלית היא מחסום השליטה בשפה האנגלית. מניסיוני האישי כמהגרת דיגיטלית החווה את השפה האנגלית כמחסום, ומקריאת מאמרו של ד"ר יובל דרור "ישראלים בעידן הדיגיטלי 2012" התחדדה בי התובנה שבנוסף לשליטה ולנגישות לכלים הטכנולוגיים נדרשת שליטה בשפה האנגלית. במחקר נמצא כי  "דוברי הערבית הגולשים באינטרנט ציינו שהם תרים אחר מידע חדשותי בשיעור הגדול פי שלושה ( 40%)  מאלו ששפת האם שלהם היא עברית. (13%)  כמו כן רק 4% מהיהודים הוותיקים מחפשים מידע רק או בעיקר באתרים זרים. נתונים אלו מעידים על שימוש מועט של דוברי עברית באתרים "שאינם דוברי עברית".

הדבר מחדד את מרכזיותה של השפה האנגלית בחיי היום יום גם בארץ הקודש בה קמה השפה העברית לתחייה. אין ולא היה  עוררין על חשיבות לימוד האנגלית בישראל כיום. למעשה כל הידע החשוב בעולם מועבר כיום דרך השפה האנגלית המכונה לפיכך גם שפת תקשורת בינלאומית ואף שפת עולם (World Language). שליטה באנגלית משמשת כיום לא רק כתנאי קבלה וביצוע בלימודים אקדמיים, בתעשייה וברוב מקומות העבודה בישראל ובמקומות אחרים בעולם אלא היא  משמשת כיום אף ערוץ תקשורת בקרב קהילות רבות בעולם . לפיכך, חוסר ידע בשפה האנגלית חוסם קבלת עבודות, כניסה למוסדות השכלה ולעניינו – חוסם ופוגם בתפקוד באמצעים האלקטרוניים ובעולם הגלובלי. ד"ר יובל דרור מציין במאמרו כי העברית היא "העדפה קשיחה" (העדפת השפה הלוקאלית- מקומית) בקרב דוברי העברית דבר היוצר  מגבלה בפתיחות לתכנים מקוונים שאינם "דוברי עברית". לעומתם דוברי הערבית, הרוסית והאנגלית רגילים לחיות בעולם דו-לשוני ומשום כך הם פתוחים יותר לתכנים מקוונים שאינם מוצגים בפניהם בשפת האם שלהם , אלא בשפה הגלובלית.

אם כך, המסקנה המתבקשת היא כי יש להקדים ולהורות את השפה האנגלית כשפת חובה מגיל צעיר (אולי כבר בכיתה א')  כדי להנגיש לדוברי העברית תכנים בהם השפה היא מכשול. כלומר האוריינות המחשבית תכלול גם את מרכיב השליטה בשפה האנגלית, ההכרחית לגלישה באתרי תוכן כלל עולמיים, רשתות חברתיות ושאר אתרים באינטרנט הגלובלי ש"אינם דוברי עברית".

מקורות מידע:

"ישראלים בעידן הדיגיטלי 2012" - ד"ר יובל דרור